יום אחד בשנת 1969, עבד איש צעיר באחת מסדנאות הפיסול של Central School of Art & Design בלונדון. באותה שעה נכנס לחדר מנהל בית הספר, מר מוריס קסטלמן, הוא הביט בסטודנט ושאל – מה אתה עושה?
אני מכין מודל לפסל, ענה הצעיר.
לא לא לא, נענע המנהל בראשו, בניע אצבע הזמין את טכנאי הסדנא להתקרב אליהם.
אבל אני יודע איך לעשות את זה, התעקש הצעיר.
אני יודע שאתה יודע, אבל בעתיד, כדי ליצור פסלים, תעבוד עם בעלי מקצוע אחרים. אתה צריך לדעת לתת הוראות ביצוע לאחרים, הם יצטרכו להבין אותך.
אותו צעיר היה מתי G.
קיץ 2018. בשבועות האחרונים אני מלווה את המשך בניית פסל השמש אשר יוצב בבית הקברות היהודי העתיק בעיר בביטולה / מונסטיר אשר במקדוניה. מתי G. רוצה להביא את אור השמש, המסמל חיים, למקום המת, אשר מתוכנן להפוך להיות פארק זיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה כמעט כולה בשואה, 1943. כזכור, מתי עצמו נולד בקהילה זו בשנת 1943.
אנחנו טסים למקדוניה עם האסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן למדע ברחובות. אילן הוא חבר ותיק, וחָבָר למתי ביעוץ מדעי בהקמת פסל שעון השמש הניצב בפארק טדי בירושלים. כעת מוטלים עליו החישובים המדעיים של פסל שעון השמש שיצביע על שעת השמש הנכונה.
הקמת פסל מתכת ענק אינה ענין של מה בכך. נדרש תיאום ושיתוף פעולה של מספר רב של בעלי מקצועות שונים. ובכך אינני כוללת את המערך האדמיניסטרטיבי של כספים ורישיונות הניצב מאחורי פרויקט כזה – שגריר ישראל למקדוניה ומנהל דסק ארצות הבלקן, דן אורין, ומימה, עורכת הדין מביטולה אשר מנהלת את הפרויקט.
על ביצוע פסל שעון השמש מנצח הפָּסָל, הוגה הרעיון, מתי G., בדיוק כמו שלימד אותו מנהל בית הספר לפני קרוב לחמישים שנה.
בביטולה אוספת אותנו במכוניתה הקטנה מי שתהיה צמודה אלינו בזמן שנשהה בעיר – Vicky, ארכיטקטית צעירה ונמרצת, הנמנית על קבוצת ARHAM, משרד ארכיטקטיות האחראיות על התכנון של פארק הזיכרון, ועל הקמת הפלטפורמה עליה יוצב פסל שעון השמש. מגיעה גם Mariana, ארכיטקטית בכירה ב ARHAM.
במפעל המתכת מחכה לנו –Zvonko הבעלים והמנהל, מהנדס מכונות בהשכלתו, איש מקצוע מעולה ומסור לעבודה. מסביבנו מתקבצים הפועלים, אלו שבונים את הפסל במו ידיהם.
צוות נלהב יוצר פסל שעון שמש ענק – האמן, איש המדע, הארכיטקטיות, המהנדס, מנהל מפעל המתכת והפועלים. אני מתרוצצת ביניהם, מַצְלמַת ווידאו בידי, חושבת על הדרך שעשה הפֶּסֶל מרעיון בלתי מוחשי ובלתי נתפס במוחו של מתי G. , משם לדף השרטוט, עדיין ביד, עדיין עם עיפרון מחודד, מחוגה וסרגל על נייר מילימטרי, עובר להדמיות על מסך המחשב, על כך נוספים החישובים של המדען, הארכיטקטיות ומהנדס הקונסטרוקציה (בכל זאת, 3 טון מתכת!!!), והעבודה הממשית במפעל המתכת, פעילות המרתקת אותי (אשת המילים ומסך המחשב) בפיזיות החושנית שלה, בחומריות, מתכת, אש, מים, הלחמה, ברגים, צינורות, לוחות מתכת, שמן מכונות, גְרִיז, מוזיקה מקדונית מתנגנת ברחבי אולם העבודה, חתול צולע, הקמע של המפעל, וריח שמזכיר לי את ריחו של אבי בשעת ערב, כשהיה חוזר מחנותו הקטנה לחלקי חילוף למכוניות.
נֵס, פלא שכל אלו עובדים יחד, תחת עיני התכלת הנוקבות של מתי G. הבוחנות בקפדנות את הנעשה.
בשעת צהריים אנו עוזבים את מפעל המתכת ועוברים לבית הקברות הסמוך אליו. מתי ואילן רוצים לסמן על הקרקע את הצפון האמיתי בו נמצא כוכב הצפון – פולאריס, צפון זה שונה מהצפון המגנטי. את פסל שעון השמש יש להציב מכוון לפולאריס, כך שמדי יום, כאשר השמש נמצאת ברום הרקיע, בנקודה הגבוהה ביותר, הצל של הנומון יוטל על הספרה 12 בשעון השמש. אנחנו מחכים לשעה בה השמש נמצאת ברום הרקיע באותו ביום. היות והימים הם ימי קיץ ארוכים מאד, הצל שמטילה השמש בשעת הצהריים הוא קצר מאד. אני עוקבת משועשעת אחרי מתי ואילן מתרוצצים ומחפשים את הצפון האמיתי, עד אשר הם תוקעים מקל באדמה, צִילוֹ הקצר מניח את דעתם, הם מכריזים – פּוֹלָארִיס.
אבל ההפתעה הגדולה נכונה לנו כאשר אנחנו חוזרים למפעל. אני עוקבת אחר מתי ואילן מסתובבים בחוסר מנוחה הולך וגובר סביב ובתוך פסל שעון השמש, עיניהם נעוצות באדמה. מה אתם מחפשים? אני שואלת. את הצֵל משיב מתי, את הצֵל של המצביע, (הנוּמוֹן) שצריך להגיע מרחק כמה מטרים עד לקשת המתכת עליה מונחות הספרות של השעון. אני מגחכת. במרכז השעון מתנוסס הנוּמוֹן, אורכו 6 מטר (ראה תמונה), אז היכן מסתתר הצל שלו? סופו של חיפוש אילן מזהה צל באורך 10 ס"מ. מתי מתפלץ. אילן, הוא שואג, עם 'שְמֶֶקָלֶה' כזה אנחנו בכלל לא בעסק. (למען האמת המדעית אילן טוען שארכו של הצל היה כמטר וחצי). בכל אופן באחת נמחק הגיחוך. יש לנו בעיה רצינית. השמש לא מתנהגת כמצופה. משהו בחישובים שלנו שגוי, וצילו של הנומון אינו מגיע לסקלת השעות. העבודה נפסקת. השעשוע מאיתנו והלאה. זו בעיה רצינית שהפיתרון שלה יגרור עיכוב בלוח הזמנים, והגדלת עלויות הפרויקט. איש אינו צועק, איש אינו נרגז. כולם שומרים על קור רוח. הלבה מבעבעת מלמטה… מאוחר יותר, בחדרנו שבמלון, אני שואלת את מתי G., שבנוגע לעבודתו הוא גִ'ינגִ'י אמיתי בעל פתיל קצר – איך שמרת על שקט כזה? ענה – לוּ הייתי מתחיל לצעוק כולם היו מאבדים את העשתונות, זה לא היה עוזר לי.
כעת אילן ומתי מנסים לזהות היכן טעו. מושגים מהעבר המאד רחוק שלי מתעופפים באוויר – קַו אורך, קַו רוחב, זוויות מסוגים שונים, אפילו טנגנס וקוטנגנס מצטרפים לחגיגה, שלא לדבר על סִינוּס וקוֹסִינוּס אחד או שניים, ושרטוטי גרפים מתוחכמים. לבסוף עולים על מקור הבעיה – פֶּסֶל שעון השמש הזה תוכנן כך שיהיה מונח על הקרקע בזווית קו הרוחב של המקום בו הוא נמצא. לפני 3 שנים מתי G. תכנן את הפֶּסֶל, מונח על הקרקע במדרון הגבעה המשופעת של בית הקברות. עם הזמן נכנסו לתמונה הארכיטקטיות שתכננו פלטפורמה אופקית עליה יהיה מונח הפֶּסֶל. הזווית בה מונח פסל שעון השמש כעת אינה נכונה. העיר ביטולה/מונסטיר, כמו ברצלונה וניו-יורק, נמצאת בקו רוחב 41 מעלות צפון. בשלב זה, הפֶּסֶל ניצב בזווית של 22 מעלות. זה פֶּסֶל, אבל זה אינו שעון שמש.
מתי G. רוצה פֶּסֶל שְעוֹן שֶמֶש.
כעת, משהובהרה הבעיה, ניתן לגשת לפיתרון. מועלות אפשרויות שונות. לבסוף מחליטים להעמיד את הפֶּסֶל בזווית הנכונה באמצעות שינוי גובהן של רגלי המתכת עליהן הוא עומד. ואז מתברר שכדי שהצל של הנוּמוֹן יגיע לסִפרה המציינת את השעה 12 על פני קשת המתכת, ביום הארוך ביותר בשנה (בו הצל הקצר ביותר) הנוּמוֹן צריך להיות באורך … 14 מטר. פיתרון לא ישים לא מבחינת חוזק המבנה, הרוחות העזות בחורף יפילו את הנוּמוֹן, וגם לא מבחינה אמנותית, אסתטית. מתי G. מחליט להניח את הנוּמוֹן במקביל למשטח הפסל, בדומה לפסל שעון השמש שהציב בפארק טדי בירושלים, ולא בניצב לו כמתוכנן.
הפועלים נגשים לביצוע השינויים.
כשאנחנו עוזבים את ביטולה ניצב הפסל בחצר המפעל, כמעט גמור. כל הרואה אותו נדהם מהגודל (9 מטר קוטר) ומהמורכבות. הפסל צריך לעבור עוד ליטושים אחרונים, חיזוק החיבורים, ואז הוא עובר למפעל הצבע בו יצבע בצהוב עז.
המשך יבוא….
מדהים בכל קנה מידה. שיהיה בהצלחה.
שאפו… כתיבה מדהימה ותיאור ספרותי פלסטי מדהים. נהניתי. איציק
נומיקן
כתיבה מרתקת , סיפור מדהים .
להתמיד עם הרעיון ולהתאימו לתנאים משתנים , הרי זה שילוב מפליא של יצירה ומדע .
האות הראשונה של שמותיכם: א אילן ,מ מתי ו נ נומיקן יוצר את כישורי. הא מ ן …
אמן! שיהיה בהצלחה !!!
תודה, יהודה, איזו תגובה מענינת… אמן
מתי ונעמי, על אף הכול יוצב השעון בפסגת בית החיים ליהודי מונסטיר להנצחת עולם. בהצלחה.
.
אמן, כן יהי רצון!!
לא מבינה מהחיים שלי, אך הפרויקט מדהים בעיני!
כל הכבוד!!!!!!!
נו, כבר רואים שאת מבינה מהחיים שלך. …
נעמי יקרה,
זכינו לראות את שעון השמש הנפלא בהתהוות. פרויקט מרגש ומלא באמירה. יישר כוח!!!
נעמי, תתחילי לכתוב ספרים. זה נשמע כמו מדע בדיוני, זה נקרא כמו מדע בדיוני, ומכיוון שאני מכיר את השטח, הבעיות שמתי מתמודד איתן מובנות בהחלט.אין לי ספק שביטולה תזכה ביצירה בלתי-שגרתית שיהא בכוחה לבטא באופן מקורי את העבר הכואב שמתי מבקש לסמל,ובלשונך להביא את "אור השמש, המסמל חיים, למקום המת, אשר מתוכנן להפוך להיות פארק זיכרון ליהדות מקדוניה שנכחדה כמעט כולה בשואה, 1943
תודה יואל על התגובה המושכלת. ו…יגיע גם "זמן הכתיבה שלי"…