זְמָן שֶמֶש
לפני למעלה מחמש עשרה שנים פגשתי את מתי Gרינברג. כדי לכבוש את ליבי (ועוד כמה אברים בגופי) הוא הרבה לדבר
נעמי ר. עזר
קרא עוד ←
תמונות קצרות, והערה על טסטוסטרון גם
הפוסט הזה נכתב בתחילת ספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים, וחיכה בשקט. והנה חזרו החטופים החיים, וחלק מהמתים, וחזר גם ניצוץ
בנעלי הורינו
מזל שההורים שלי לא בחיים. הם בטח מתהפכים בקברם עכשיו.מי לא אמר את המשפט הזה לאחרונה.תמיד חשבתי שאין עלי סימנים
בשולי ההפגנות | יום העצירה
16.8.2025, העצרת הגדולה בכיכר החטופים. חם, לח, עצוב, עשרות אלפי אנשים ממלאים את הכיכר, את הרחובות הסמוכים. את זה אראה
הרפתקאות יומיומיות לא חשובות
החלק הטוב של הבוקר הוא הקפה במרפסת עם מתי G. הוא ער וחד ומגלה אוזני בתוכניות לעבודה הבאה. בנוסף, יש
טוּר לקראת יוֹם כִּיפּוּר
דור בוחן אותי במבטו. אני מביטה בשאלה העולה מעיני התכלת התמות, ליבי נמס אליה. היא מהנהנת בראשה, מחייכת בשמחה, מושיטה
בחזרה לשולחן הכתיבה
זה זמן שלא כתבתי. כאשר איני כותבת אני חולפת דרך החיים במעין ישנוניות, עכירות דקיקה עוטפת את נפשי הנרפית,
שיחות אקראיות, בת ים, אביב 2021
מה אפשר לשמוע כשמקשיבים: *** פסח. במכולת השכונתית. אישה בלתי נראית צועקת מבין המדפים: לקחתי סוכר. מכולת'ניק – היא כרגע
מהבּוֹידֶעם של מתי גרינברג / הגדת בצלאל, לונדון, 1984
23.3.2021 בשנת 1979 הזמינה "עמותת ידידי בצלאל" בניו-יורק את "הגדת בצלאל – הגדה של פסח" מהאמן מתי גרינברג, הודות
אשרַי, קורונה לי
אשרַי, קורונה לי יומן קורונה אחת, נוֹמִיקָן, בת 68, ללא מחלות רקע, מתרגלת יוגה באופן קבוע, סיימה זה עתה מהלך