גברים

  ימי קיץ מהבילים, אני אורזת את עצמי בבגד ים שהמציאה *נועה מונדשיין, יורדת לחוף,  ונזכרת באירוע שהתרחש לפני שנים

"ואהבה, מה עם אהבה?" / השקת הספר + שיח גלריה "את לא מבינה? גבר מחכה כל החיים למכתב אהבה כזה",

ההאנגר הגדול בפסטיבל הג'אז באילת, אוגוסט 2009, לפני ישב גבר לבן שיער, נאה מאד. מאד. סביבו ילדים קטנים ונשים צעירות.

ופגשתי את הגבר ההוא. ולמרות שעשה את המעשים הנכונים ואמר את הדברים המתאימים, הלוּז הפנימי שלי נשאר סגור על מנעול

יום אחד, לאחר שחציתי את קו החמישים, חשבתי שהגיעה השעה לקבל את עצמי באופן מוחלט. זה כלל כמובן את גופי,

סופשבוע של חג סוכות על שפת הים בקיבוץ נחשולים. מעוגנת, באופן רופף, בתוך קבוצת חברים עתיקה, זוגית להפליא ושמרנית למדי.

תלבשי קז'ואל, הוא ביקש. אני סקרן לראות איך את מתלבשת.  זאת עמדה להיות הפגישה השנייה שלנו. לפגישה הראשונה קדמו שבועיים

חלפה שנה וחצי מאז מותו של המנוח שלי והבית ממשיך לחוד לי חידות. המנוח העריץ דברים מושלמים, והיה מוכן לטרוח

בעלי עליו השלום היה חובב גדול של כלי רכב. אוטואים שכאלה. את הזוגיות שלנו התחלנו רכובים על גבי כְּדַרְלָעוֹמר, אופנוע