זה זמן שלא כתבתי.
כאשר איני כותבת אני חולפת דרך החיים במעין ישנוניות, עכירות דקיקה עוטפת את נפשי הנרפית, מעטה שקוף של אדישות, מה כבר משנה? צבעו האדום כתום של הצאלון הפורח, שקיעת השמש שמפעימה את מתי G. כל ערב , החוטם המנוזל של נכדתי, תוצאות הבחירות, עוד טור שאכתוב? החיים חולפים בקהות חושים מסוימת, מנעד רגשות מצומצם, תחושת רכות נעימה מלווה בדכדוך קל, קצוות חדים נחתכים. נעלמים צבעי הערוּת העזה, ההתבוננות הממוקדת, הלשים לב מה קורה, הלהבחין בפרטים, הצַיִּד, להתרגש, לחשוב מחשבה חדשה, לבנות סיפור. קטן, אבל סיפור.
ואז, באחד הבקרים בשבוע שעבר, חלפתי ליד שלוש נשים צעירות, יושבות ליד שולחן קטן על המדרכה ברחוב בלפור, תחת סאון המכוניות החולפות, פיח האוטובוסים שעוצרים ברעש בתחנה הסמוכה, בפתחו של סלון יופי צבוע בגון זהב מבטיח. נראה ששלושתן בחרו אותו מודל להידמות אליו. כהות עור, בלונדיניות, שערן מתוח ומגוהץ ללא קמט, גבותיהן מצוירות, מתוחות כחיצים שחורים לעבר הרקות, ריסים כהים שנרכשו במיטב כספן מעטרים את עיניהן, הלחיים תפוחות כלחי תינוקות, שפתיהן נפוחות משורבבות לנשיקה,ישבנים מעוגלים ארוזים בבגדי ספורט הדוקים, ושדיים מחציפים פנים מן המחשוף. כל אחת אחזה בידה האחת סיגריה, ובשנייה כוס קפה חד פעמית, ציפורני לק גֶ'ל מוארכות מקושטות אבני חן מנצנצות. לא הייתי אוספת אותן ל"סיפור" לולא קלטה אוזני אחת מהן אומרת: "שיישרפו כולם. לא חוזרת. שימותו. לא חוזרת למשפחה. שימותו. שיישרפו. לא חוזרת".
זרם חשמלי הדליק את מוחי. והרי יש כאן סיפור. למה היא לא חוזרת? למה שכולם יישרפו? למה לא רק ההוא, או ההיא? כולם? האם אלו בעלה וילידיה שהיא מייחלת למותם? ואולי הוריה? אחיה ואחיותיה? ופתאום מתוך התבנית המוכנה לאישה צעירה ששערה הבלונדיני מוחלק, גבותיה מצוירות, ריסיה סמיכים וארוכים מכדי להיות אמיתיים… בוקעת אישה אמיתית, בשר ודם, סובלת, ועדיין מנסה, עושה מאמץ, להינצל מאכזבת אפרוריות החיים שאינם עומדים בהבטחתם ל"אושר ועושר עד היום", ולרכוש בסלון היופי קמצוץ זוהר, אפשרות לחיים אחרים, ולוּ לשעה קלה, לפני שהיא, קרוב לוודאי, חוזרת לאותה משפחה שלא נשרפה, ולא מתה, בטח לא כולם, וממשיכה במריבות.
ובמעבר החציה נתקלתי באיש אוחז שקית ניילון כבדה וצועק בטלפון – "אמרתי שאני בא, אז אני בא, אז מה יש לשאול אם אני בא?"
וחשבתי לעצמי, כל הזעם הזה.
ולקראתי הגיע זוג זקנים אוחזי ידיים, דוברי רוסית, לבושים בהידור משונה שאינו מתאים לבוקר סתמי ברחוב בלפור, אבל וודאי התאים פעם לערב מכובד בסלון ביתם במוסקווה. הגברת אף היא בלונדינקה, במקור, תסרוקת אנכרוניסטית מתנוססת על ראשה, שערה קלוע עיגולים עיגולים למגדל גבוה, מה שהיה קרוי אי פעם במחוזותנו – חלה. כלות רבות התחתנו עם "חלה" כזו מפארת את ראשן. בחלה של הגברת תקוע גם פרח גדול, והיא לבושה חליפה וורודה. וקצת נכמר ליבי על החיים הוורודים שהיו, ואינם כאלו עוד.
ואני נתקפת הערצה לכוח החיים של הגברת השורדת במלוא הדרה, בראש זקוף בעליבות הלבנט שלנו, בסוף רחוב בלפור בבת ים.
ולפתע אני חשה זרם חשמלי מוכר מרטיט את מוחי.
ומרגע שמוחי נדלק, הופעל ערוץ הכתיבה, וכבר אצבעותיי מתקתקות על המקלדת, .וצליל הנקישה העליז מבשר לי שחזרתי.
ופתאום עולה המנגינה המשעשעת של "מכונת הכתיבה", שליוותה תכנית כלשהי בשבת בבוקר, ונדמה לי שהיא עדיין שם.
https://www.youtube.com/watch?v=g2LJ1i7222c
ושבת שלום, ובריאות על כולנו!
בשורות לא רבות וביד אומן לקחת אותי לשוטט בקטע רחוב ועוררת בי סקרנות
לצפיה להמשך…
נהדר
תודה אתי. בלפור הוא רחוב מעורר השראה.
טוב שחזרת!!! אני נהנית לקרוא ולקחת חלק בהתבוננויות שלך. ברוכה השבה
ואני נהנית מהתבוננויותיך (איזו מילה ארוווכה נהייתה) שלך
קראתי וראיתי מולי את כל הנפשות שכתבה עליהן נעמי. סוג ואופן הכתיבה של נעמי הוא מיוחד כי היא מפיחה בדמויות רוח חיים.והקורא הופך להיות חלק מן המתרחש
תודה ברכה'לה. נדמה לי שזה מה שאני מבקשת להביא בכתיבה.
טוב שחזרת !! כרגיל מעוררת "תאבון" לקרוא את ההמשך…לראות עוד קטעי חיים דרך עינייך
תודה
פאני
המון תודה פאני
איזה יופי! (שחזרת לכתוב, שחלקת איתנו את נקודת מבטך החומלת, ששבתי להכירך).
התעוררה בי תשוקת הכתיבה אחרי פגישתנו .
אז באמת תודה
וואו!
מחלה מידבקת
5 בבוקר .רק מילה אחת : נהדר.
מרגש כתמיד
שאפו… שבת שלום…
אוי אוי איזה עונג! כמה התגעגעתי לכתיבתך, לעיניים שלך רואות את החיים, כמה גוונים את מוסיפה למציאות שעלולה להיות שטוחה. בואי לאולגה, כמה חומרים יהיו לך כאן:(
נראה לי "החומרים" נמצאים בכול מקום, רק צריך לפקוח עיניים מסוימות…
אבל אבוא
ותודה
איזה כיף
כבר התגעגענו
והנה באנו
בשימחה
ומי זו כל ה"אנו" הזותי?
לא יודעת. מי זותי באמת?
היי נומי…😀
אוהב מאד את כתיבתך – תוכן, שפה וסגנון.
המשיכי לכתוב ולענג אותנו בסיפוריך❣️
תודה תודה
כאילו צעדמו יחד, את צובעת תמונה צבעונית ומעניינת. זו הפעם הראשונה שלי
המשיכי לעניין ולסקרן. תודה לך
תודה שולינקה, שהצטרפת לטיולון