"אף פעם לא ידעתי מתי זיכרון רָדוּף יצוף וילכוד אותי…" 
הרשימות האחרונות שפירסמתי עסקו בקשר המקדוני של מתי ג., בסיפור לידתו הדרמטי סמוך לשילוח יהודי מקדוניה להשמדה במחנה טרבלינקה, הצלת משפחתו בעקבות הולדתו, ובהמשך המפתיע והמרגש המתרחש בימים אלו – תכנון אלמנטים פיסוליים ל"פארק זיכרון של יהודי מונסטיר / ביטולה" בבית הקברות היהודי בעיר.
את ביקורנו הקודם במקדוניה סיימנו ב"מוזיאון השואה" בעיר הבירה, סקופיה. ליווה אותנו מר גוֹרָן צָדִיקָרִיוֹ, מנהל המוזיאון, גבר צעיר ויפה תואר.
תצוגת המוזיאון מתמקדת בחייהן של הקהילות היהודיות שחיו במקדוניה במשך מאות שנים עד ליום הגורלי 11.3.1943. תערוכת הקבע מעוררת ענין רב בין השאר מפני שאיננו רגילים לראות יהודים ספרדים בהקשר של השואה. כיום מונה קהילת יהודי סקופיה כ- 200 איש גאים במוצאם הספרדי. באחד מאולמות המוזיאון בקומת הקרקע נדהמנו להיתקל בקרון רכבת אותנטי בו נכלאו היהודים כבהמות ונשלחו אל מותם. הקרון מוצב כאילו חדר לתוך האולם תוך כדי נסיעה. אגרוף חבט בבטני, נשימתי נעתקה. כבר ראיתי קרונות כאלו, אבל לא הייתי מוכנה לנוכחות הפיזית האגרסיבית של תא המוות הנייד בחדר סגור.
ניצב סמוך לקרון נתן מתי ג. את עדות השואה שלו שתועדה בסרט מצולם.
הבמאי כבר ארז את המצלמה שלפתע החל מ.ג. מספר על עבודות שיצר לפני עשרות שנים בהשפעת זיכרונות השואה שרדפו אותו. המשפט שחזר בדבריו היה "אף פעם לא ידעתי מתי זיכרון רָדוּף יצוף וילכוד אותי…".
את עבודות השואה יצר מ.ג. בתחילת דרכו האמנותית. הוא ידע שאם לא יעשה אותן בתקופה ההיא – הן לא תעשנה לעולם. החיים יסחפו אותו למקום אחר. כפי שאכן קרה.
בין השנים 1966-1969 צייר את הציור- "חקירת הילד היהודי" (The Investigation of the Jewish Boy). 
"נולדתי בכפר קטן ליד סקופיה וגדלתי במחבוא. אבי היה מהנדס, הוא דיבר גרמנית שוטפת, וניהל תחנת קמח עבור המשפחה שהסתירה אותנו. הבית הקטן בו גרנו היה קרוב לכביש בו עברו יחידות צבא גרמניות לעיתים קרובות. הורי היו מבהילים אותי ואת סבתי לעליית הגג בכל פעם שסכנה התקרבה. למרות שהייתי פעוט, אני זוכר היטב את האֵימָה והסיוט להיתפס ולהחקר על ידי הגרמנים."
בציור דמויות שני גרמנים יושבים מעליהם חרק ענק, מלכת הנמלים אוחזת צלב- אות הגבורה הגרמני. הילד היהודי נראה בחזית הציור, אבל למעשה הוא ברקע, יש לו מאפיינים של ילד יהודי – כובע ופאות ושלושה מגיני דוד צהובים, אחד לכל שנה מחיי כפעוט במסתור.
זה הזיכרון הראשון שלי."
לקראת התערוכה בסקופיה עיבד מ.ג. שלושה הדפסים דיגיגרפיים של "חקירת הילד היהודי" בהם הרקע הולך ונהיה כהה יותר ויותר. ההדפסים נעשו על נייר עבודת יד ב"סדנת הדפס אמנותי" של יאיר מדינה בירושלים.
בשנת 1969 מתי ג. כבר התגורר באנגליה, שם יצר את העבודה – "הארובה" (The Chimney). "יום אחד נסעתי ברכבת לשפילד, הרכבת עברה באזור תעשיה, הארובות המעשנות של המפעלים הפעילו בתוכי מתג של זיכרון השואה. חזרתי לסטודיו, כתבתי פיוט, קינה על יהדות מקדוניה, בעברית ובאנגלית, ויצרתי 8 תחריטים עם נגיעות של צבע גואש, עשן הארובות הולך ונהיה סמיך יותר ויותר בתוכו צפות אותיות עבריות."
מתוך הפיוט "הקינה" 
"…הורי החיו בי זכרונות שלא חויתי
על רוב משפחה שהושמד במחנות
בדרכים ובשדות ובהוצאה להורג
מורישים לי אותם לתוך נוף נשמתי
שנמשך ונמשך ונמשך…..
…הרחקתי ראשי מן השמשה 
קמתי ויצאתי מתא הקרון
אני כבר לא שייך להם
אני חלק מדור ממשיכי החיים
לא אניח לאותם זיכרונות
להוסיף להמשיך לחרוט בי…"
בשנת 2002, עדיין בלונדון, יצר מ.ג. את המודל לפסל "זיכרון רדוף".
ענפי עצים, מסכות קרטון, דפים קרועים מספרי תורה פגומים.
גוֹרָן צדיקריו, מנהל המוזיאון, הרים את הכפפה ויחד עם דן אורין, שגריר ישראל למקדוניה ומנהל מחלקת הבלקן במשרד החוץ, הצליחו השניים במהירות לארגן תערוכה בה יוצגו עבודותיו של מתי גרינברג במוזיאון השואה באולם "הקרון".
עבודות השואה יהוו מכלול אחד בתערוכה, ופניו לעָבָר. מכלול שני יציג את ההדמיות והמודלים של האלמנטים הפיסוליים שתכנן מתי ג. ל"פארק זיכרון של יהודי מונסטיר / ביטולה" בבית הקברות היהודי – ופניו לעָתִיד.
מדי שנה, סביב התאריך ה – 11 לחודש מרץ, נערכים בשלוש ערים במקדוניה טקסי זיכרון לקהילות היהודיות שחיו בה. ביום שישי הקרוב, ה – 4.3.2016 בדיוק שבעים ושלוש שנים ליום הולדתו, מתי ג. ואנוכי עולים לאווירון וטסים לסקופיה, עיר הולדתו, להקים את התערוכה שתיפתח כשבוע לאחר מכן ב – 10.3.2016. ב – 9.3.2016 ניקח חלק בטקס זיכרון שיערך בבית הקברות בביטולה/מונסטיר, בו יוצגו ההדמיות והמודלים שמ.ג. תכנן עבור פארק הזיכרון שיוקם במקום.
נדמה לי שזו חגיגת יום הולדת ראויה ביותר.
נ.ב. "במקום שמתחילים לא להבין שם מתחילים גם החיים".
קראתי אמש בספרה של יהודית הנדל "הכוח האחר".
השארת תגובה