22.5.2020
יום ירושלים
ירושלים 1967-1990 / ספר אמן/ יהודה עמיחי / מתי גרינברג 
עוד כשהיה סטודנט ב"בצלאל" ידע מתי G. שיום אחד יעשה עבודה על ירושלים. נמשך לעוצמות של העיר המיוחדת הזו. באחד מביקוריו בארץ, בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, עלה לירושלים וכהרגלו, צילם בה מספר מקומות. הוא חזר ללונדון והחל לחפש אחר רעיון שינחה את העבודה. בשלב הגישוש הראשוני הכין סקיצות אבסטרקטיות של נוף ירושלים.
יום אחד נכנסו לסטודיו *רון וטולה פונדק שגרו בסמוך. ידידות נקשרה ביניהם. רון וטולה התלהבו מהסקיצות האבסטרקטיות ועודדו את מתי להמשיך. אלא שמתי לא היה מרוצה דווקא מהאבסטרקטיות שלא ביטאה את הייחוד של ירושלים. הוא חזר ארצה לביקור, ואז נזכר שב"הגדת בצלאל" שיצר (1984, ניו-יורק) – מופיעים בעלי חיים שראה בירושלים. הוא ביקר ב"מוזיאון הטבע" במושבה הגרמנית, שם נפגש עם המנהל ד"ר משה צורנמל, שהאיר את עיניו באשר למאפיינים מיוחדים של בעלי החיים בירושלים, הנובעים ממיקומה של העיר בין המדבר לשפלה. צורנמל השתמש בביטוי – "הטורפים והנטרפים". הביטוי לכד את דמיונו של מתי G. באותו רגע התגבש הרעיון סביבו ייווצר ספר האמן.
מתי נפגש עם קבוצה של תומכים שתרמו לביצוע הפרויקט. הראשונים היו ג'ואן ו*ריצ'רד שוויר , סוזן ומרטין סנדרס, שתמכו בעבודותיו לאורך שנים.
מתי חזר לירושלים לשהות של חודשיים ב"משכנות שאננים", שהיה מקום קטן ולא דומה למשכן הרוח שהוא היום. הוא בחר לבצע את העבודה בטכניקה של חיתוכי עץ פיגורטיביים שמבעם העז, וצבעם השחור לבן יבטאו היטב כל תיאור שיבחר לעיר עזת היצרים. מתי לקח אתו לירושלים את האמצעי המינימלי והחזק ביותר שיש לאמן – עיפרון.
היה לו הרעיון החזותי לספר האמן שעמד ליצור, אבל לא היה לו טקסט. כל ספרי האמן שיצר במהלך השנים (היום למעלה משלושים) היו מלווים בטקסטים של טובי הכותבים. מתי G. חיפש טקסט. בשיטוטיו בחנויות ספרים נתקל בשיר שכתב יהודה עמיחי מיד לאחר כיבוש העיר בשנת 1967 – "ירושלים 1967". עמיחי לא נתפס לאופוריה ששררה בארץ, וכתב שיר שמתי ראה בו נבואה קשה למתרחש בעיר עד היום. השיר לכד את מתי. הוא יצר קשר עם יהודה עמיחי שגר בשכונת "ימין משה" הסמוכה למשכנות שאננים. עמיחי סמך ידיו על הפרויקט.
מתי חזר לשוטט בעיר, האומנים אברהם אופק, אריה אזן ויעקב פינס, שחיו בעיר והכירו אותה היטב, הראו לו את המקומות החביבים עליהם, המקומות "הסודיים" שלהם. מדי ערב נפגש מתי עם עמיחי ושיתף אותו ברישומי היום ורשמיו. עמיחי התלהב ורצה לכתוב שיר חדש במיוחד עבור הרישומים. אבל מתי G. סירב. הוא לא רצה שיאמרו שהוא אייר את שירו של המשורר הנודע יהודה עמיחי. הוא ביקש להציב את עבודתו החזותית כשוות משקל מול הטקסט של יהודה עמיחי.
לבקשתו של מתי השיר תורגם לאנגלית על ידי אחד מגדולי המשוררים באנגליה – Stephen Michelle. בספר האמן השיר הודפס בעברית ובאנגלית. המפגש בין שתי השפות, שורה מול שורה, יוצר חווית קריאה מיוחדת כיוון שהתרגום האנגלי אוחז במילים רבות יותר מאשר המקור העברי.
כך נראה דף טקסט מתוך הספר.
בני האדם נעדרים מחיתוכי העץ. את הקונפליקט מייצגות החיות שהן כעין מָשָל לשורדים לאורך ההיסטוריה המתמשכת של העיר – הטורפים והנטרפים. זאב או תן על גג בית. שלוש תנשמות על רקע בתי "בצלאל", נחש גדול המתפתל אל עבר נמיה כנגד פנורמה לילית של העיר, ראש צבי המיוצג כנגד הנוף העירוני, חרק אלים תוקף פרפר על רקע בנייני ירושלים המערבית, חגב, כושן ארסי, וציפור טרף על רקע מגדל דוד, ועוד. החלטתו של האמן להדיר את בני האדם מיצירתו מדלגת מעל המהמורה של עבודה פוליטית נקודתית והופכת אותה ליצירה אוניברסלית תקפה לכל מקום ולכל זמן.
בשנת 1990 הסתיימה יצירת שמונה רצפים של חיתוכי עץ, כל אחד מהרצפים הכיל שבעה דימויים, סך הכל 56 חיתוכי עץ. "אגודת ידידי בצלאל" בניו-יורק הוציאה לאור את ספר האמן "ירושלים 1967-90". המהדורה כולה נמכרה. תערוכה המבוססת על ספר האמן הוצגה בניו-יורק, בלונדון ובירושלים.
מתי G. בסטודיו בלונדון, 1990.
וכך כתב מתי G.– "התבוננות בירושלים כמותה כהילכדות בפאזל מסובך. הנוף מורכב ממראות רבים בעלי משמעויות עמוסות, קלידוסקופ אינסופי של משמעויות, פסיפס של זמן". המפגש שלי עם ירושלים התרחש תחת השמים הבוהקים על האדמה, השראה לחיתוכי העץ בשחור לבן. החיות על אדמת ירושלים, ובאוויר, הן השורדות לאורך התקופות. קיים קונפליקט מתמיד בין החיות המקומיות לבין טרפן. העימות בירושלים הוא מוקד עבודתי זו".
דליה מנור שהייתה אז מבקרת אמנות ואוצרת בלונדון כתבה :
"…כאשר אמן עכשווי ניגש לנושא ירושלים, הוא מסתכן בגלישה למלכודת הסטריאוטיפים הקיטשיים והסנטימנטליים, שהם חלק בלתי נפרד מהקלישאה – ירושלים. במובן זה, ירושלים, כמו מקומות קסומים אחרים בעולם, מציבה אתגר בפני האמן העכשווי. אמנים ישראלים מעולם לא נמנעו מעימות עם העיר, או עם הרעיון, בין אם ניגשו לנושא ביראת כבוד, כמו בעבודותיהם של אנה טיכו ואביגדור סטימצקי, או מנקודת מבט ייחודית על המיתוס המקומי, כמו בעבודותיהם של יהושוע נוישטיין ומנשה קדישמן. לירושלים יש ייצוג ממושך באמנות הישראלית, מאז נוסד "בית ספר לאמנות בצלאל" בשנת 1906. עבודתו של מתי גרינברג, סידרה של חיתוכי עץ, מצטרפת למסורת ארוכה של נושא ירושלים באמנות הישראלית…"
סוזן גודמן, שהייתה האוצרת הראשית של המוזיאון היהודי בניו-יורק כתבה:
"… מתי גרינברג הוא אמן בעל ראייה ייחודית על העיר, שנובעת מהמיתולוגיה האישית, ומערכת הסמלים שלו. עבור גרינברג, המורכבות הפיזית, הרוחנית והחושניות של העיר הן חלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי.
ירושלים כנושא המוצג על ידי גרינברג, מייצגת את התמצית, המהות, של סביבה חזותית נתונה. פרטי המציאות מצטמצמים בטכניקת חיתוכי העץ באמצעות מערכת הדוקה של צורות המאורגנות על פני המשטח ויוצרות מעברים בין אור לצל.
בית שני בשיר "ירושלים 1967" של יהודה עמיחי:
שבתי אל העיר הזאת שבה נתנו
שמות למרחקים כמו לבני אדם
ומספרי קווים לא של אוטובוסים,
אלא 70 אחרי, 1917, חמש מאות
לפני הספירה, ארבעים ושמונה. אלו הקווים
שבהם נוסעים באמת.
וכבר שדי העבר נפגשים
עם שדי העתיד ודנים עלי מעלי.
נושאים ונותנים, לא נושאים ולא נותנים,
כקימורים גבוהים במסלולי פגזים מעל ראשי.
אדם ששב לירושלים חש שהמקומות שכאבו
שוב אינם כואבים.
אבל אזהרה קלה נשארת בכל,
כמו צעיף קל נע: אזהרה.
דף הפרויקט באתר של מתי: http://www.matygrunberg.com/wildlife-confrontation-in-jerusalem.html
Project Jerusalem – סרטון שיצר Jack Pizzey, איש ה – B.B.C, על מתי גרינברג ופרויקט ירושלים. https://youtu.be/so2B45o3WRc
* לימים רון פונדק היה ממתכנני הסכמי אוסלו, וכיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012, השנה בה נפטר.
* ריצ'רד שוויר, היה חבר של מתי ותומך גדול בעבודתיו לאורך שלושים שנה, עד מותו בשנת 2008.
3 תגובות
השארת תגובה
עבודה נהדרת שלך נעמי בליקוט החומר ותעודו. פרויקט מאד מעניין והביצוע מאד מרשים. הנושא מרגש וקרוב אלינו כיהודים אבל מתי הפך אותו לאוניברסלי ונקודת המבט שהוא לקח מאד מעניינת ויחודית. שוב יישר כוח לאמן מוכשר!!! וברכות חמות לחבר טוב וגם לחברה שלצידו.
מרתק מרתק
ראשית העריכה
נעמי מקסים.
שנית מתי חבר נעורים
בכל פעם מתגלה כשרון ויכולת מעניינת מקורית ומרגשת.
שרה ורמי בן צבי
נעמי יקרה ,
תודה רבה על השיתוף .
יצרת פאזל מרתק של : הסיטואציה , האמנים וההוגים .
שירו של יהודה עמיחי והסינרגיה הרגישה והיצירתית של מתי משדרגים את החוויה האמנותית . להוסיף לכך את החיבור בין המילים לתרגום הנפלא, בהגשה שצורתה עמוד שדרה וצלעות זה קטע עצום ומעצים .
ירושלים יוצרת השראה והיצירה מוקדשת ומקדשת את הבירה .