נתן זך/ מתי גרינברג/ לונדון/ 1970-75
בשנות השבעים של המאה שעברה נפגשו בלונדון, מתי גרינברג, אמן צעיר, ונתן זך, משורר מוכר שעבד על הדוקטורט בספרות.
בין השנים 1967 – 1969 עבד מתי G. כמעצב תפאורות בישראל. בין התפאורות המרכזיות אותן הקים עבד עם חנוך לוין על המחזה "סולומון גריפ", עם הבמאי היי קילוס, והתפאורן ארתור גולדרייך על "ציד המכשפות", עם שייקה אופיר כבמאי, על ההצגה "משהו מצחיק קרה לי בדרך לסואץ", ועם יוסף כרמון על "מות סיסרא". כמו כן ביצע תפאורה עבור דני קרוון באמפיתיאטרון "קיסריה".
העבודה בתיאטרון לוותה בתסכול כיוון שרעיונותיו המקוריים לא התקבלו על ידי הבמאים. עד מהרה הבין כי לאחר שהמחזה יורד התפאורה נזרקת ולא נשאר דבר מעבודתו. מתי G. עזב את עולם התיאטרון ואת הארץ, ושם פניו לונדונה שם התמחה בשיטות תחריט מהמאה התשע עשרה.
את התסכול מעבודתו כתפאורן ביטא ביצירת פורטפוליו שכלל 6 תחריטים בטכניקת אקווטינטה בה התמחה, תחת הכותרת – Theatre of the Absurd. הוא פנה לנתן זך, שכתב טקסט, באנגלית, במיוחד לפורטפוליו הזה, תחת הכותרת Manifesto. לונדון, 1970.
הצעה שלי (נ.ע.) נסו לקרוא את הטקסט, אל תשברו את הראש, מחקו את הקמט השיפוטי מבין הגבות, העלו חיוך על השפתיים. לא צריך להתייחס ברצינות תהומית לכל שנייה בחיים. be playful מפעם לפעם.
Manifestos
Logic
2+2=4
4+2=6
6+6+1=13
and 13 is an unlucky number (as in I live at 12a etc.)
Symbols
The prostitute Nana symbolizes France.
Blue and White symbolize the State of Israel.
The orange symbolizes Jaffa.
Jaffa symbolizes the orange.
Variations on a theme
Somebody’s got to do something about it. I’ve said as much before. Not that I’m looking for an argument but I don’t exactly like to have to repeat myself every day. A man wants a bit of peace and quiet when he comes home. One flying ant is bad enough, thank you, but a squad of three is definitely too much. And leave me alone with your athletes. I work hard enough for my money. You might have thought of that for a change.
Things are what they are. There is the orderly world where all climb and stand on one another’s head to get a glimpse of the parental portraits in the windows. And there is the disorderly world, the bad, constantly in a mess. Certainly, a pendulum could put it right, but it’s not there. I don’t mean to say that one cannot simply go and get a pendulum but what does one want with another pendulum? Such things are surely not essential.
You with your wild imagination. It’s only because your feet are not firmly anchored to the ground. Instead of minding your steps, you hover up there in the air, all by yourself, needless to say. Have you ever considered me, pinned down here to the map? I can’t make a move without turning off a tap. Is that what was promised?
I’ve made no promises that can be kept. I’ve never claimed the world was a stage, and I see no reason for smoke without fire. I climb a bit higher, that’s all. Nothing is permanent. Different circumstances produce entirely different results. It’s the size that matters: you cannot turn everything into an elephant. A drill, a file and a funnel all serve the purpose of self-analysis – man’s short-cut to his neighbour’s small change. The only vital thing is not to lose sight of the only vital thing, at this very moment dwindling and diminishing before our eyes.
Before our eyes? You make me laugh. There is nothing here. Today’s tears are yesterday’s salt. Ou sont les neiges d’antan? How green was my valley? Where is the land where the lemon blooms? Where, for that matter, is Bloom? What flows from me and what increases? Do you really expect me to carry all that by myself?
A quotation
Anarchism, as a panacea, is just as hopeless as any other panacea, and will still be so even if we breed a race of perfectly benevolent men. It is true that in the sphere of thought, Anarchism is an inevitable condition of progressive evolution. A nation without freethinkers…will share the fate of China.
Bernard Shaw, The Perfect Wagerite
Possible possibilities
These are only a few of the issues raised in our last discussion. The different fusions might well be described as metaphors, were it possible to point out the common ground, lacking which the term makes little sense. Since the various components enjoy full freedom of intercourse, their coincidence appearing a matter of chance rather than of premeditation, it would be better, as in our previous instance, to speak here of a metaphorical potency or suggestion. The combination of the animal and the mechanical attests that such a combination is possible, nothing more. This and the fact that nothing within the picture is at the same time without it, provide us with a vital clue. Now in the case of George Grosz, on the other hand…
It’s all in the mind
Chauhan looked tense and awkward in his tow appearances against England at Madras and Kanpur, but today he had no inhibition as he made an unbeaten 49 before lunch.
Speaking of dreams
To be the owner of one’s own theatre is everybody’s dream. This is certainly not absurd.
Natan Zach Poet
.התחריטים של תיאטרון האבסורד, מלווים בטקסט של נתן זך.
בשנת 1969 קבוצת התחריטים הוצגה בגלריה של הסנטרל סקול אוף ארט, שם למד מתי G., והיא נרכשה על ידי עוזרו של הבמאי האיטלקי פדריקו פליני. לשאלתו של מתי G, הסביר כי באותה עת עבד פליני על הסרט סטיריקון, והתחריטים מצאו חן בעיניו.
בשנת 1974 יצא לאור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ספר מבחר שירים של נתן זך, עם מבחר חיתוכי ליינו של מתי G.
בשנת 1975 יצאה לאור בלונדון "מגילת אסתר", ספר אמן שיצר מתי גרינברג. רון פינקל היה התומך, ונותן החסות. נתן זך עיבד את אחד התרגום של מגילת אסתר לאנגלית. זהו אחד התרגומים המקוריים והמרתקים לטקסט המגילה. הפרויקט הוצג במוזיאון היהודי בניו-יורק בשנת 1978.
בתמונה למטה, צילום "החבורה הפראית" חבריו הישראלים של מתי G. בפתיחת התערוכה בניו יורק, מימין לשמאל מנחם גפן, ג'ורג' שמש, מנשה קדישמן, בני אפרת, בוקי שוורץ, זיגי בן חיים ובני לוי.
הָיוֹ הָיה…
4 תגובות
השארת תגובה
אני רחוקה מלהיות פרשנית של נתן זך, אבל הטקסט שכתב נראה לי מטורף יותר מהדימויים של מתי. ונדמה לי שזה טקסט פחות מוכר מעבודותיו של זך, וההשראה לכתיבה המשונה הזו הגיעה מהדמויים של תיאטרון האבסורד, שהם החיים עצמם.
מאתגרת את פרשני זך להגיב לטקסט המופיע בפוסט – MANIFESTO
👏👏👏♥️♥️♥️♥️🌹
רב פעלים , המתי הזה שלך!!!
וגם חתיך….
מה שנכון נכון.
זאת הסיבה העיקרית שאני אוהבת אותו גם רטרואקטיבית. הנה קטע מתוך ספרנו "ואהבה, מה עם אהבה?"
אתה זוכר ששאלתי אותך פעם אם אפשר לאהוב מישהו רטרואקטיבית?
שתי תמונות שלך העבירו בי ניצוץ חשמלי.
האחת – הרישום של יוסי שטרן שלך כגבר צעיר.
השניה – צילום שתלוי במסדרון המוביל לחדר השינה בביתך, בו אתה ניצב ליד עבודה שלך כתרנגול זקוף, פלג גופך העליון חשוף, גופך אומר שחצנות, אבל עיניך טובות.
יש לשער שלו היינו נפגשים אז, לא היינו אוהבים.
אמש דפדפתי בקטלוג העבודות שלך. העבודות זה סיפור מופלא אחד. אתה – אחר.
ושמתי לב, כשאני מחבקת אותך, כאילו אתה בָּבּוּשְקָה.
כאילו אני מחבקת את המַתִּים שהיו לאורך השנים, מתיתיהו, מטיה, מתוס, מתיושקה, מאט אדום הזקן, מטיאו, מתי.
שזה המון, גוף בתוך גוף בתוך גוף.
וזה עושה לי נעים מאד, כל המַתִּים האלו. מָסָה ענקית.
פשוט אין על שניכם וכל מילה מיותרת! מעריכה ואוהבת, רק בריאות!