מתי G. ממונה על אגף הקסם והדמיון במשפחתנו. הוא נוהג לצפות עם הנכדים בסרטוני יו טיוב העוסקים בחיפוש אחר אוצרות בכלל ובאתרים ארכיאולוגים בפרט. דמיונם של החברֶ'ה, כולל הסבא, מפליג לעבר שלל האוצרות שימצאו כשיהיו גדולים ועשירים מאד. 
החוכמה היא כמובן למצוא כי, כמו שאבא של ניר אמר – תמצא כבר! לחפש יכול כל אידיוט.
אבל מי שיודע להנות, יודע לשמוח גם בשלב המתח וההתרגשות בשלב החיפוש.
בכל אופן מחפשי האוצרות הצעירים הביעו תחינתם שנרכוש גלאי מתכות, מין מוט כזה שאנשים מהלכים איתו על שפת הים, מגששים בחול, והוא מצפצף כאשר הוא נתקל במתכת כלשהי. היות ובחוף בת ים נתקלתי בגלאי שגילה בעיקר קליפות אבטיחים ופקקים של בקבוקי בירה – סירבתי. אבל מי אני שאחרב את עתידם המנצנץ בברק יקרות של נכדי המשולהבים?
יצאנו לרכוש גלאי מתכות, שנקרא בשפתנו גלאי אוצרות, שם שטומן בחובו הבטחה מפוארת, שלא כמו גלאי מתכות, שעלול, וכך גם קורה לרוב, לגלות ברגים חלודים. הגענו ל"ארז גלאים", מומחה ומכור לנושא. חשבנו לרכוש מין צעצוע פשוט, אלא שארז הבהיר שהמכשירים הפשוטים הנרכשים ברשת אינם שווים את מחירם, כמה מאות שקלים, מכיוון שהם מתקלקלים מיד, אינם מוצאים דבר, וגורמים לעוגמת נפש ואכזבה.
שאנחנו נאכזב את הנכדים? מיד שלפנו את הארנק ורכשנו, במיטב כספנו, גלאי רציני שאפשר לכייל את התדר שלו כך שיגלה גם מתכות כמו כסף וזהב, וידווח על כך בצפצופים ואיתותים על גבי המסך דיגיטלי המורכב על הקנה. קנינו גם גלאי קטן, בגודל של פנס, כך שיהיה ציוד לצמד נכדים, האחד מכסה שטח עם הגלאי הגדול, וכשהוא מאתר משהו מעניין מופעל הגלאי הקטן, שהוא מדויק יותר, ומוצאים בדיוק היכן האוצר. קנינו גם תיק מתאים לכול הציוד, ואת חפירה.
באחת השבתות יצאנו מתי G. מיקה, אדם ואנוכי, שפחתכם הנאמנה, לצוד אוצרות. משום מה מתי G. נזכר שלבריטים, בימי תרפפ"ו, היה מחנה ליד פלמחים, והעלה השערה על תרמילי כדורים שנשארו במקום, מטבעות עתיקים וכיוצא באלו. מתודלקים בפנטזיות יצאנו לדרך. התעלמנו מהשלטים ששלחו אותנו לאיקאה, והגענו לחורשת הצנחנים, שם ניצבים שולחנות קק"ל , ומשפחות מפקנקות פיקניקים, נקניקים, מפנקים.
בהתרגשות רבה שלפנו את הציוד. מיקה אחזה במוט הגדול, אדם בקטן – ויצאנו לדרך. תוך דקות ספורות מצא אדם טבעת "יהלומים" ענקית. למזלנו מצאה מיקה טבעת "זהב" דקיקה. וכשאני מניחה את המילים על הנייר פתאום אני חושבת איזה סיפור היה שם סביב שתי הטבעות שאבדו או נזרקו ואולי יש קשר ביניהן לזוג אוהבים לשעבר או לשעתיד?
אדם: אני אתן את הטבעת הזו לליאן בחתונה. את חושבת שתוכלי לבוא לחתונה שלי?
אני: וודאי.
אדם: לא תמותי עד אז?
אני: אני אשתדל לא למות עד אז.
מיקה מצחקקת: אדם, לא מדברים ככה…
אני: זה בסדר, הוא יכול לשאול אותי מה שהוא רוצה.
אדם: אני אתן לך לשמור את הטבעת בכספת שלך. אם תאבדי אותה תתני לי טבעת שלך.
אני: בסדר.
אחרי שבוע…
אדם: סבתא, את יכולה לתת לי טבעת שלך?
אני: לא.
אדם: כשתמותי נקבל את התכשיטים שלך?
אני: תקבלו לפני שאמות, כשאני אהיה זקנה ואתם גדולים, אחלק לכם את התכשיטים שלי.
אחרי שבוע…
אדם מצא שטר של 100 ₪ זרוק על שפת הים, הוא מאמין בטוב מזלו, ותר אחר מטמונים נסתרים באופן קבוע. יום אחד אני מוצאת אותו צופה בתוכנית טלוויזיה בה בני משפחה צוהלת מפרקים את ביתם, ומוצאים מטבעות זהב, וחפצי יקרות מאחורי דלתות, בתוך ארונות, בבית הנברשת הענקית המשתלשלת מהתקרה. אדם מנסה לפרק את המראה הענקית בחדר השינה אולי יש מאחוריה כספת, אני מתקשה לשכנע אותו שזו תוכנית מבוימת והאוצרות הוטמנו במקומות שונים כמשחק, ועליו להניח למראה לפני שתיפול עליו ותתרסק.
אחרי שבוע…
אדם: אז אני מבין שאקבל את התכשיטים שלך רק כשתהיי זקנה זקנה, הכי זקנה בעולם?
– לא, אני לא אהיה כל כך זקנה. אתם תהיה גדולים ואני זקנה.
מיקה מתערבת: אבל את כבר זקנה.
אדם, מוודא: אבל כשתמותי לא תצטרכי את התכשיטים.
אני, צוחקת: לא, כשאמות לא אצטרך את התכשיטים.
אני חוזרת הבית מבודחת ומספרת למי שהתחיל את כל העניין, – מתי G.
מתי G.: היית צריכה לומר לו שאת תבני לך פירמידה גדולה ותיקברי עם כל התכשיטים שלך.
אחרי שבוע…
אדם, מוודא: כשתמותי אני אקבל את התכשיטים שלך.
אני: אה, לא, שיניתי את דעתי. אני אבנה פירמידה גדולה ואקבר עם כול התכשיטים.
אדם מביט בי במבט מזועזע, אמון, ואי אמון, ופולט אנחת ייאוש – סבתא לאאאא!!!
המשך יבוא…
ארז גלאים, איש חביב ונלהב ומלא סיפורים (וגלאים), ממוקם בתל אביב, מוביל טיולים של גילוי אוצרות באתרים ארכיאולוגים, תוך תיאום עם רשות שמורות עתיקות. https://www.detectors.co.il/
תגובה אחת
השארת תגובה
🤣🤣🤣🤣🤣🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰