בשנת 1979 הזמינה "עמותת ידידי בצלאל" בניו-יורק את "הגדת בצלאל, הגדה של פסח" מהאמן מתי גרינברג שחי בלונדון.
(מ.ג. סיים את לימודיו ב"בית-ספר לאמנות בצלאל" בירושלים בשנת 1966. בשנת 1969 יצא ללימודים בלונדון ל"Central School of Art & Design".) ההגדה ראתה אור בשנה 1984. יצירתה ארכה 5 שנים, חלקן הגדול הוקדש לחיפוש השפה החזותית שתבטא את יחסו של האמן לאחד האתוסים הגדולים של כינון העם היהודי, אם לא הגדול שבהם, יציאת מצריים. סיפור שנשמר וסופר באלפיים שנות גלות ונחגג עד היום כמיטב המסורת בחג הפסח שמגיע לשיאו בקריאת ה"הגדה של פסח" בליל הסדר.
בשנת 2012, עשרים ושמונה שנים אחרי הופעתה של ההגדה, פתח מ.ג. את התיקים בהן אוחסנו רישומי ההכנה, בחר כמה
מהם והעמיד מולם את הדפים עליהם הודפסו חיתוכי העץ בגירסתם הסופית ויצר את אחותה הצעירה של הגדת בצלאל.
הספר החדש עושה זאת באמצעות הרישומים הניסיוניים, המתעדים את הגישושים והגלגולים שריצפו את הדרך שהובילה לחיתוכי העץ אשר זכו לראות אור בתוך ההגדה שפורסמה, אך הם עצמם נגנזו ומעולם לא ראו אור. רישומי ההכנה עמוסים בניסיונות ומתארים באופן חזותי את הגישושים והגלגולים שעבר האמן עד שהגיע לסגנון המאופק של חיתוכי העץ המאפיין ומייחד את "הגדת בצלאל. רישומי ההכנה אינם זהים לדף הסופי, אך אינם פחות יפים. כך נוצר ספר אמן חדש עוקב אחר דרכו הנחושה של האמן עד ליצירה הסופית ומוציא לאור את הרישומים הניסיוניים שריצפו את הדרך שהובילה לחיתוכי העץ הסופיים, אך הם עצמם נגנזו. ספר האמן הודפס ב"סדנת הדפס אמנותי" של יאיר מדינה, בירושלים.
ביצירת "הגדת בצלאל" (1984) חזר מ.ג. לטכניקות של דפוס מהמאה התשע עשרה אשר נעשו באמצעות מכבש " Albion Printing Press 1860" על גבי לוחות עץ דובדבן שהוכנו במיוחד בתהליך ייבוש שארך שנים על ידי אחרון האומנים, שעסק בהכנת לוחות אלו Mr. T.N. Lawrence, of Bleeding Heart Yard, Hattown Garden, London. טכניקת חיתוכי העץ מתאימה מאוד ליצירת סגנון מרוסן שהוא המאפיין המרכזי של הגדה זו. בבחירת חיתוכי העץ כשיטה ליצירת ההגדה, מתי גרינברג אימץ טכניקות שמוצאן בסין של המאה התשיעית, שהובאו לאירופה במאה הארבע-עשרה והגיעו לשיא פיתוחן עד המאה התשע-עשרה. "הגדת פראג" וספרים חשובים בנושאי היהדות שיצאו לאור בתקופה ההיא הודפסו בטכניקת חיתוך העץ. "הגדת בצלאל" הושפעה רבות מסגנונה המרוסן של "הגדת פראג". מ.ג. זכה לשהות יום שלם במחיצתה של "הגדת הזהב" ("The Golden Haggada ")
הספונה לבטח בספריית ה"British Museum" בלונדון. "הגדת הזהב" היא אחת ההגדות הנדירות בעולם שנוצרה בספרד במאה הארבע עשרה. הוויזואליה המדהימה של הגדה מרשימה זו השאירה חותם עז על מ.ג. והדליקה את הניצוץ ממנו נוצרה מאוחר יותר "הגדת בצלאל".
עוצמתם הצבעונית של הדימויים ניצבת מול צפיפותו של הטקסט העברי. הקפדת מ.ג. על עיצוב הטקסט, בחירת האות, גודלה והעמדתה על הדף, מעידים על החשיבות הרבה שהוא מייחס לסיפור ההגדה של פסח. ההשראה לדימויים של ההגדה שיצר מ.ג. נבעה ברובה ממוטיבים שנמצאו בבתי כנסת ואתרים נוספים בירושלים, כמו גם מהגדות וכתבים עבריים עתיקים וחפצי אמנות מצריים קדומים.
מתי גרינברג נולד בעיר סקופיה ביוגוסלביה בשנת 1943. בשנת 1948 עלה ארצה עם הוריו ואחותו הצעירה, ליאורה, לאחר ששרדו את שואת יהודי יוגוסלביה. לימים, כאשר ראתה אימו בֶּלָה את ההגדה שיצר, הגיבה בתדהמה באומרה "זו בדיוק ההגדה שהייתה בביתנו ביוגוסלביה". הגדה שכנראה הייתה חבויה בזכרונו הראשוני של מ.ג. הפעוט נצר למשפחת קמחי שמוצאה מהעיר טולדו בספרד. סבו, דוד קמחי, היה סופר סתם וכותב קמעות עבריים בשפת הלדינו. מצד אביו מגיע מ.ג. ממשפחה אשכנזית שמוצאה מגרמניה. סבו מקס מתתיהו גרינברג לחם ונהרג בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, וקבור בעיר טריאסטה באיטליה.
"הגדת בצלאל" יצאה לאור בשנת 1984 במהדורה מוגבלת של 150 עותקים. ההגדה מכילה 75 עמודים של חיתוכי עץ מקוריים חתומים וממוספרים על ידי האמן ומאגדת 49 חיתוכי עץ צבעוניים, ו – 26 חיתוכי עץ בצבע שחור. גודלו של עמוד הוא 381x 521 מ"מ. הטקסט נדפס באות "קורן" אשר מוצאה מאות חתוכה בעץ מהמאה התשע עשרה, מדפוס "סנצ'ינו" באיטליה. ההדפסה נעשתה בידי האמן על גבי נייר "Summerset" נטול חומצה, באמצעות "מכבש דפוס אלביון 1860".
ההגדה הוצגה בתערוכה נודדת ברחבי ארצות הברית, יחד עם "הגדה של פסח" של מארק שאגל ו"הגדה של פסח" של בן-שאן. המהדורה המקורית אזלה מהשוק למעט מכירות פומביות, עותקים מההגדה נמצאים באוספים של מוזיאונים, ספריות ואספנים פרטיים. את המהדורה החדשה, או עמודים ממנה, ניתן לרכוש גם היום.
מצ"ב לינק לווידאו קצר "THE SISTER OF THE BEZALEL HAGGADAH".
http://www.matygrunberg.com/the-sister-of-the-bezalel-haggadah.html
השארת תגובה