אֵיךְ, ובעִיקָר מַדּוּעַ, התמכרתי לסוֹלִיטֶר*?

אֵיךְ, ובעִיקָר מַדּוּעַ, התמכרתי לסוֹלִיטֶר*?

ילדותי עברה עלי בסמטת שדרות התמרים ברמת-גן. ז'וֹזֶפִינָה ואימה גרו בקומה בה גרה משפחתי. ז'וֹזֶפִינָה הייתה רווקה יפהפייה שחורת עין. שלא בפניה כינתה אותה אימי – "בתולה זקנה". בימים ההם לא ידעתי מה זאת בתולה. לתומי סברתי שזה משהו לא טוב. טעיתי לגמרי. אימי דווקא חשבה שבתולה זה משהו טוב מאד, ולכן צריך לשמור אותו אך ורק לגבר איתו מתחתנים. ז'וֹזֶפִינָה המסכנה שמרה גם שמרה את בתוליה העצובים, אבל זו כבר הייתה אופרה אחרת לגמרי.
בכל אופן, ז'וֹזֶפִינָה ואמה עלו ארצה מעיראק. אמה של ז'וֹזֶפִינָה ואני קראנו יחד את עיתון " שער למתחיל", אני לימדתי אותה קרוא וכתוב בעברית, היא תלשה בחוט את גבותי וחתימת שפמפמי. כך הכרתי את האורז האדום, הסמבוסק והקובה העירקי אותם חיבבה מאד משפחתי המדיארית. בכל הבנין, שמנה 12 דירות, רק לז'וֹזֶפִינָה ואימה הייתה טלוויזיה, שקלטה את ירדן ומצרים, בארץ עוד לא הייתה תחנת טלוויזיה. אמי היפה הייתה צופה נאמנה של סרט יום שישי בתרגום חי לעברית, וכן הוזעקה בחדווה כשהיו ריקודי בטן בטלוויזיה. כשהתלוננה שזמרתה של הנערצת אום כולתום משעממת, התפלאו, משעממת? הַהֵיאַך? הרי השיר חוזר על עצמו מספר שעות.
לימים התגלה לי כי שכנותינו שחקו תפקיד חשוב בחיי. הוריו של המנוח שלי נרעשו כאשר התברר, אוֹיָה, אוֹיָה, כי בנם המוצלח עד מאד, בו תלו יהבם לקידום חברתי, נחוש לשאת לאישה – אשכנזיה, חילונית, לא עשירה, נטולת אילן יוחסין להתהדר בו, ואין דרך לברר מי המשפחה שזוכה בחתן השווה את משקלו (הנכבד) בזהב. החתן המאוהב, בעל התושיה, הביא את הוריו אל שכנותינו שהמליצו עלינו בכל פה (מלא קוּבֶּה) וכך זכיתי להתחתן עם בחיר ליבי ולאכול אורז אדום, סמבוסק וקובה שנים רבות.
הורַי אגב, אהבו מאד את החתן. הם נתלו באילן גבוה – היטלר. היטלר, כך אמרה אימי, לא הבדיל בין יהודי ליהודי כששלח את כולם למשרפות – אין כל סיבה שהם יבדילו בין אשכנזיה לספרדי.
ומה כל הסיפור הזה קשור למשחק הקלפים סוֹלִיטֶר*?
ז'וֹזֶפִינָה אהבה לשחק במשחק הקלפים פָּסִיאַנְס הלוא הוא הסוֹלִיטֶר שאני משחקת היום באייפד. מדי ערב, אחרי שחזרה מעבודתה כטלפנית בדואר, ישבה בפנים מפורכסות (אולי החתן יפתיע ויגיע פתאום) בסלון האפלולי, ווילאות קטיפה אדומה מכבידים חלונותיו, ולפי קוד, נעלם מהבנתי, הניחה את הקלפים היפהפיים בטורים שהקסימו אותי. מרבית הזמן דיברו על חתן. חשבתי כי פָּסִיאַנְס הוא משחק קלפים אפוף מסתורין המנבא את העתיד ומביא חתנים. גם חשבתי כי המילה פָּסִיאַנְס נגזרה מהמילה האנגלית patience – סבלנות. וז'וֹזֶפִינָה אכן נזקקה לכל הסבלנות בחיכיון הממושך לחתן שהתמהמה לבוא. המילה סוֹלִיטֶר נשמעה לי כאילו נגזרה מהמילה האנגלית solitude – בדידות. למרות שאימה של ז'וֹזֶפִינָה פינקה אותה, הבנתי, בעיקר מאמי,כי היא בודדה מאד, וכי חייה של אישה ללא גבר נידונים, אֲבוֹי, לתחושת בדידות קשה. לא טרחתי ללמוד את המשחק.

ואז, לפני כשנתיים, זה תפס אותי.
בניתי דמות לתסריט ופתאום התברר לי שהדמות משחקת סוֹלִיטֶר. כדי לכתוב דמות אמינה היה עלי לדעת את המשחק. בסוף שבוע אביבי בבוקרשט, בירת רומניה, לימדה אותי אדריאנה את רזי המשחק. מהתסריט ומהדמות לא יצא כלום. אבל אני – התמכרתי.
– קלפנית שלי, אולי תקומי כבר? רוטן מתי G. מדי בוקר.
– קלפנית שלי, אולי תכבי כבר את האור? רוטן מתי G. מדי לילה.
-רק עוד משחק אחד, רק ש"יֵצֵא לי". משחק אחד.
התחלתי לתהות – מה באמת מושך אותי כל כך במשחק הסוֹלִיטֶר? וכאן נכנס גורם שלישי למשחק – הלוא היא אני המתבוננת בעצמי משחקת, מנסה להבין מדוע אני נהנית כל כך.
וכאן, קוראותי וקוראי היקרות והיקרים, מה חבל, עלי להפסיק. מחשבותי תעו לנדוד אל מחוזות ילדותי, הרשימה התארכה לה וגלשה ממכסת המילים המקובלת בימים אלו, היות ולאיש, וגם, ואולי אף יותר – לאישה, "אין זמן" לשקוע במילים רבות כל כך (שזה נושא לטור אחר – "לאן נעלם הזמן?"). בימים הקרובים יגיע חלקה השני של הרשימה ובו תיפתר התעלומה.

*סוֹלִיטֶר – מצרפתית, Solitaire – לבד – הוא שם כולל למשפחה של משחקי קלפים ליחיד, כפי שמעיד שמו. נקרא גם פַּסיאנְס, מצרפתית תורגם לאנגלית – Patience – סבלנות. מטרת המשחק היא לסדר את הקלפים בסדר מסוים ולהשתמש בכל הקלפים שבחבילה.
המילונאי ראובן אלקלעי הציע את החידוש בָּדָד, אולם הצעתו לא נקלטה. (ויקיפדיה)
נ.ב.
פוסט זה נכתב לזכרה של ז'וֹזֶפִינָה ואימה, וכל הקובות והסמבוסק הנפלאים ההם. ז'וֹזֶפִינָה אכן התחתנה, ולמען הסדר הטוב ההוא יש לקוות שאיבדה את בתוליה לבעלה, שהתברר באיחור הרה גורל, כמטורף עם קבלות, והשאיר אותה עגונה זמן קצר לאחר נישואיהם. בסולם הערכים של אימי "עגונה" היה עדיף על "בתולה זקנה".