אנחנו נוסעות. צחוקים. חיבוקים. התרגשות. עשרים וחמש נשים. המזרנים מגולגלים במנשאים על כתפינו. 
אנחנו נוסעות לתרגל יוגה בקפריסין. שנים תרגלתי איינגר יוגה, אחת על אחת. בחמש שנים האחרונות אני מתרגלת בקבוצה *'יוגה נשית'.
אני יכולה לראות את הדרך שעשיתי מתרגול קראטה קשוח, לתרגול איינגר מחמיר לתרגול יוגה נשית, רכה יותר. זה מה שמתאים לי עכשיו. שרירים ארוכים חזקים וגמישים. גמישות. גמישות היא שם המשחק בחיים. כשהתרגשה עלי צרה גדולה אמרו – "תהיי חזקה". תיקנתי – גמישה. גמישות לרקוד את הריקוד שהחיים דורשים / מציעים עכשיו. אימון קראטה, איינגר או יוגה תמיד מלווה בהיבט רוחני. הגם שאני עוסקת בו שנים, הקשר – גוף נפש רוח – נשאר מפתיע, מרתק וגומל רבות למתמידים. למעשה, עצם היכולת שלי לעמוד בצרה שבאה עלי, נבעה מתרגול ממושמע לאורך שנים והכרת פילוסופית חיים שונה מזו שגדלתי עליה.
מטוס אל על הביא אותנו ללרנקה, וכעת עושות דרכנו באוטובוס לכפר קטן השוכן בהרי הטרודוס. כמו כפרים רבים באירופה ננטש הכפר, KALOPANAYIOTIS, על ידי תושביו שעברו להתפרנס בערים ומחוץ לאי. אחד התושבים, John Papadouris, עשה חיל בעסקיו מעבר לים, חזר, רכש את הבתים העזובים והקים מלון שחדריו פזורים בבתי הכפר. הבתים והחדרים עברו שיפוץ שהביא אותם לעידן המודרני, אך נשאר הטעם של פעם. בכפר מעינות מים חמים ובמלון פועל ספא נפלא. www.casalepanayiotis.com
איכשהו יוצא שבאוטובוס אני יושבת לבד. מתאים לי. למספר ימים לא חלה עלי אחריות לאיש מאהובֵי ליבי. חסרת דאגה, עוצמת עיניים, מתמסרת לתחושת הקלות והחופש. המולת פטפוטים ממלאת את חלל האוויר. הֲמוֹנמִילִים הֲמוֹנמִילִים מתרוצצות בחלל בתדר גבוה ונרגש, משייטות באוויר בטורי משפטים צפופים, כמעט חסרי נשימה, עולים ויורדים אנכית. אני מתמקדת בנשימות, סאון הדיבורים מערסל אותי, אני על גבול ההרדמות, חצי ערה, חצי ישנה, שם אני נשארת. את הפטנט הזה של "הֵעַלְמוּת" למדתי מדודתי בּוֹרִיקָה. במפגשים משפחתיים גדולים וסוערים נהגה להתפרקד על כורסא במרכז החדר ולהירדם. סביבה זחלו תינוקות, השתוללו זאטוטים בקריאות משחק, מבוגרים שאגו בוויכוחים ופרצי צחוק עלו מכל עבר. השתאיתי ליכולתה לישון בתוך כל הקקופוניה. יום אחד ניסיתי בעצמי. לאט לאט שקעתי במעין "חצי שינה" לתוך ההמולה הבטוחה, המחבקת, של משפחתי המורחבת האהובה והאוהבת. התעוררתי כעבור כחצי שעה משינה מתוקה ומשועשעת.
כך אני עושה גם כעת, ומתעוררת כאשר האוטובוס מתקרב לכפר, עולה בפיתולי ההרים.
ערב, בתי הכפר בנויים לבנים כהות, הסמטאות הצרות מרוצפות אבנים כהות, אבני בזלת מקומיות. המקום רב קסם, אלא שהכפר בנוי על צלע הר תלול ואנחנו הולכות לאיבוד, מתנשמות ומתנשפות בסמטאות הצרות בעלייה החדה או במדרון המשופע, בניסיון לאתר את החדרים או את המסעדה או את אולם התרגול. אנו מדדות במעלה או במורד, מעודדות אחת את השנייה, מושכות, דוחפות, ובעיקר – צוחקות. רַכֶּבֶל המכונה בפינו ***פוּנִיקוּלָר מחבר בין חלקו העליון של הכפר לחלקו הקטן, ונסיעה בו פורשת לפנינו את הנוף הנהדר. בערב הראשון הרכבל הולך לנו לאיבוד, עד שאנחנו מתאפסות על המיקום.
למחרת, באור היום מתגלה המקום כגן פורח, גרניום בצבעים לוהבים, הוֹרטֶנזִיות סגולות עצומות ראשים, שיחי וורדים בשלל צבעים מטפסים על גדרות, עציצי פטוניות עליזות גוונים מקשטים את הדרך. הבתים נטועים בבוסתנים – גפנים מטפסות, עצי תאנים, דובדבנים צהובים אדומים, שסק צהוב בשרני, שקדים נתונים בקליפתם הירוקה. ומעל כל אלה מעופפות בפראות להקות של ציפורי סנוניות.
7:30 מדי בוקר, אימון היוגה נפתח בישיבת מדיטציה. אני שוכבת, הגב שלי מסרב לשבת, ומביטה במחשבות שלי. מתבוננת ב"קוף המשוגע" המקפץ במוחי ממחשבה למחשבה. אבל המחשבות בישנייות, ככל שאני מביטה בהן באדישות הן נעלמות, קצב הדילוגים יורד ואת האימון אני מתחילה בנפש שוקטה יותר. מורתנו קארין קזאז http://www.yogit.co.il מנחה את הסדנה. קארין בונה את השיעור בהדרגה, מזכירה לנו לנשום, עמוק, מזכירה לנו לאסוף בעדינות (ובנחישות) את המוּלָה בַּנדָה, ובשיא הקושי מבקשת גם שנחייך. לפעמים התנוחה מורכבת במיוחד. תוהה כיצד אצליח "לפרום" את אברַי ולהחזיר כל אחד למקומו. מזווית עיני אני מבחינה בנועם, ביתה של קארין, שהשתחררה מהשרות הצבאי, בקצה האולם מתנפנפת במרץ בלוריתה לבנת השיער של שוּלָה, שזה עתה נשקה לשמונים. שרירי הגוף, המכווצים אחרי שנת הלילה, מתמתחים בעליצות לקראת היום ופולטים באנחת רווחה עם סיום התרגול והגלישה להרפיה, שלטענת קארין היא התנוחה החשובה ביותר – שָוָואסנה, שביני לביני אני מכנה אותה – שלווהאסנה.
חלק גדול ומשמעותי מהסדנה מתקיים בשעות שבין תרגול לתרגול. בזמן הקפה, הארוחות, הטיולים. השיחות. השיחות עם נשים שונות בקבוצה, שהמשותף לכולן הוא חוסר שיפוטיות, קבלה, חמלה, השיחות האלו מאפשרות ריפוי. במבט מרפרף, כל אחת מאיתנו נראית כאילו "החיים שלה תותים", אבל לא כך הוא. יש שמתמודדות עם קשיים בימים אלו, יש שבעָבָרָן משברים קשים. בכל שעור, כאשר אנחנו נכנסות לתנוחת הגיבורה, (ראי תמונה) אני חושבת על כך שכל אחת מאיתנו גיבורה, בדרכה. טוב לתרגל את התנוחה הזו, לעולם אין לדעת מתי תידרשי להיות גיבורה של ממש וטוב שהגופנפש יכיר את נתיב הגבורה בתוכו.
אחר הצהריים עורכת לנו המנחה קארין אור הכרות עם שיטת **"תֶטָא הילינג", פותחת סדק קטן, שנוכל להציץ. (ראי הסבר בהמשך). לפני שנים חסמתי את הערוץ המיסטי בחיי. היו לכך סיבות שונות. כשקארין מובילה אותנו לתוך ה"תֶטָא" אני שמה לב לקמיצת השפתיים הספקנית שלי, לקיר ההתנגדות שמתרומם בין הסרעפת לגרון, חוסם את הכניסה, מגן על הלב הנבהל. טוב, אני אומרת לליבי, תיפתח קצת, מה כבר יכול לקרות? האישה מקסימה, נקשיב לה, נראה מה יקרה. לאט לאט, בהיסוס, עקב בצד אגודל, מִתרצֶה ליבי ונפתח.
האנרגיה של שתי הקאריניות חזקה עדינה ושמחה. זו אנרגיה מידבקת. כמה ימים בחברתן של נשים באנרגיה חיוביות טוענת את כולנו באנרגית "אור ואהבה". חייבת להודות שהביטוי "אור ואהבה" שימש לי ביטוי מזלזל לסדנאות נשים שחוזרות "מוארות באהבה". לרוב המצב הזה גורם לי לרתיעה וחשדנות עצומה, עקב תחושת חוסר אותנטיות. אני לא מאמינה.
אבל משהו קרה כאן, ואני מתמסרת לאור ולאהבה.
מה כבר יכול לקרות?
אחרי ארבעה ימים אנחנו עוזבות את גן העדן. באוטובוס בדרך לשדה התעופה אני שמה לב לשקט, חלק שותקות נינוחות, עם עצמן, אחרות משוחחות, התדר המוסיקלי נמוך יותר, המשפטים משייטים לרוחב האוויר. עצם המרחק מאהובֵי ליבי, מרעשי היומיום, מאפשר חשיבה צלולה יותר. בתרמיל הגב שלי מונחות כמה החלטות. אני יודעת שחלקן יתפוגג עם שוך ההתלהבות ועם ההתנגשות בהֶרגלים שלי, בהרגלים של הסובבים אותי, שחיי שזורים בחייהם, וכל שינוי שאני עושה, משפיע גם עליהם. אבל "משהו" מאותן החלטות ישאר. ובעוד כמה שנים, כשאביט לאחור, אזהה את הרגע הזה ש"המשהו" הזה שינה משמעותית את חיי.
מה כבר יכול לקרות?
*יוגה נשית – שיטה שפותחה על ידי המורה מירה ארצי פדן http://www.yogaforwomen.co.il/About/6. היוגה פותחה על ידי גברים, ובמזרח מתרגלים אותה בעיקר גברים. מירה פיתחה את היוגה בהתאמה לגופנפש האישה, לאגן הנשי על תפקידיו הרבים ולמערכת ההורמונלית על כל השלכותיה.
**כמה מילים על "תטא היליניג" , כתבה קארין אור.
תטא הילינג היא פילוסופיית חיים ושיטת טיפול המחברת בין אמונה באנרגיית הבריאה לבין זכות הבחירה שלנו, לכדי יצירת מציאות. משתמשים בה בגלי מח תטא לשם התחברות לתת המודע וחשיפה של אמונות שמנהלות אותנו, אותן אמיתות שאספנו מילדותינו, שאספו הורינו ושאספנו במהלך המסע הנשמתי שלנו ומהוות כוח פעיל על חיינו באופן לא מודע.
למידה של השיטה יכולה לתת כלים רבים להרחבת המודעות, להכרה של פרספקטיבת החיים של האדם ושל יצירת מציאות מדויקת בחיים. השיטה גם משתמשת במחקרים רבים לשם מיפוי הגוף, סימפטומים ומחלות וחיבורן למצב תודעתי, מתוך ההבנה שהגוף מתקשר איתנו ומניע אותנו לשינוי ודיוק דרך אותם סימפטומים ומחלות.
קארין אור עוסקת ברפואה משלימה, מומחית בפסיכותרפיה גופנית ונטורופתיה, ומלמדת "תטא הילינג", www.karinor.co.il
***פוניקולי פוניקולה – (Funiculì, Funiculà) הוא שיר נפוליטני ידוע שנכתב בנפוליטנית על ידי העיתונאי האיטלקי פפינו טורקו למוזיקה של המלחין האיטלקי לואיג'י דנצה בשנת 1880 לרגל פתיחת הפוניקולר בהר וזוב. ובמהרה הפך פופולרי ביותר והושר בכל רחבי איטליה. הקשיבו לפאברוטי – https://www.youtube.com/watch?v=RknXMkKARDw
6 תגובות
השארת תגובה
נומיקי היה כייף להיות ולחוות. וההחלטות הן חלק מכל זה. העיקר שתזכרי לקחת אוויר. גם בחמסינים שלנו. באהבה.
נעמי אהובת ליבי
מקסים
מקסים הכל
מקסים לי התמונות המילוליות והמצולמות
מקסים לי המפגש הנשי ה"לא מתנשף"
מקסים לי ההומור
מקסים לי להתבונן על כל הקולות הצלילים והגוונים שמרקדים בתוכך
מקסים לי הצליל ההונגרי וחם הלב
מקסים לי להעז כי, בינינו, מה כבר יכול לקרות
מקסים לי…שבא לי
קוסמת של מילים, נעמי אהובה, היטבת לבטא מה שליבי חש, חזרתי מקפריסין עם ספרך, "ואהבה, מה עם אהבה? " מתמכרת למילים, משתעשעת מהחידודים. תודה עליך!!!!! אוהבת קארין
תודה, נעמי. מרתק! מלא וממלא באור ואהבה'.
תודה על השיתוף!
נעמי יקרה!
יפה כל כך! סמכותך לבטא במילים את החוויות,את הרגשות ואת האווירה. תודה לך מכל הלב.
יכולתך לא סמכותך 😄