מעשה שהיה כך היה. מתי G. ואנוכי נסענו ברכבת לבקר חברים. בדרך לשם עבדנו, בדרך חזרה סרגתי וחלמתי על שנ"צ במיטה החמה.
חזרנו למכונית שהחנינו במגרש חנייה סמוך לרכבת.
מתי G. הניע את הרכב, רעש מחריש אוזניים מילא את החלל. נרתענו לאחור בבהלה, מתי שלף את המפתח בזריזות, הבטנו אחד בשני. מתי נסה שוב – טרטור רועם הרעיד את הרכב. מתי אמר: אולי זה האגזוז? אני, שלא מבינה כלום במכוניות ובמנועים, התעצבנתי קצת – מה אגזוז עכשיו? מה קשור? מתי יצא החוצה ופתח את המנוע, אני כרעתי לצד הרכב והבטתי תחתיו – שום דבר. נאנחתי והוצאתי את הסלולרי. הלך השנ"צ במיטה החמה.
מ ת ח י ל י ם
1. אני מצלצלת למוסך, ניקולאס עונה ואומר שמוסך סגור, לבוא מחר.
2. חברת "שירותי דרך", מציעה אפליקציה במקום נציג שירות. אני לוקחת. אני מניחה את משקפי הראייה על חוטמי ומתחילה את המאבק באפליקציה, שנתקעת בלופ.
3. ניקולאס, המוסכניק מצלצל ושואל איפה אנחנו, הוא אומר שיגיע לבדוק מה קרה.
4. אני מצליחה לפענח את האפליקציה ושולחת קריאת שירות.
5. אני מצלצלת ל"שירותי דרך", אני מהדור ההוא, שעדיין צריך לדבר עם בן אדם שייתן לו תחושה שמשהו קורה. מרסלו עונה. ישלח טכנאי, גג 4 שעות.
6. בזמן שאני מדברת עם מרסלו, מגיע ניקולאס, משתטח מתחת לרכב, מביט, מסתכל, מתבונן, מתרומם ומחייך.
מתי G. ואני: נו?
– גנבו לכם את האגזוז.
– מה?
– גנבו לכם את האגזוז.
– מה זאת אומרת גנבו לנו את האגזוז? מי גונב אגזוז?
ניקולאס מושך בכתפיו, ומראה לנו את הצילום של האין אגזוז. חתכו אותו בדיסק בשני מקומות, ופרקו.
מתי G. ואני מביטים אחד בשני ופורצים בצחוק.
גנבו לנו את האגזוז!!!
בין פרץ צחוק אחד למשנהו אני מעדכנת את מרסלו שעדיין על הקו. אה, אומר מרסלו, זו מכת מדינה. כל יום יש לנו כמה כאלה. ויש המון גניבות במגרשי החנייה של הרכבת. אני אשלח לך גרר. גג 4 שעות.
– הוא ישלח לנו גרר, אני מעדכנת את מתי G. וניקולאס.
– לא צריך גרר, אומר ניקולאס, אתם יכולים לנסוע ככה, זה קרוב אליכם.
– לא תוכלי להניע, צועק מרסלו. תשאירו את הרכב בחניון, מחר בבוקר יגיע גרר.
– לפי מה שאתה אומר מחר בבוקר לא יהיו גלגלים אם בכלל יהיה אוטו, אני עונה.
7. אנחנו מחליטים להמר על ניקולאס, נכנסים לרכב, מתי מניע ובקול תרועה רמה אנחנו יוצאים לדרך. הרכב מעלה רעש של טרקטור ענק ומקרטע לאיטו, מתי G. שואג בעליצות – אף פעם לא נהגתי בהארלי דייוידסון, עכשיו אני מבין את ההרגשה!
אני, שדווקא כן רכבתי על הארלי, מאחורי גבו של המנוח שלי, נזכרת באופנוע הראשון – BSA, היה חור באגזוז, שהרעיש שמיים וארץ, ועשה רושם אדיר. הייתי בת שמונה עשרה והוא בן עשרים ושלוש. הכול עוד היה לפנינו.
וכעת, כמו סצנה מסרט, שני ישישים מצחקקים במכונית מקרקשת בטרטור רועם, מתגלגלת באיטיות במורד רחוב קוממיות.
8. סוכנת הביטוח אומרת שאני צריכה אישור על הגשת תלונה במשטרה על גניבה.
9. אני לוקה בפוֹבִּיַית בירוקרעטיה, ומתפלצת מהרעיון ללכת עכשיו למשטרה ולמלא טפסים וכו' וכו'. מגלה שאפשר להגיש למשטרה תלונה און-לין. אחרי לוּפּים אינסופיים אני מצליחה למלא ולשלוח טופס תלונה און-לין. לא מאמינה שמישהו יראה את זה אי פעם.
חמש דקות אחרי ששלחתי את המייל, מצלצלת השוטרת רעוּת. מתחקרת אותי ואומרת שמיד תשלח לי טופס אישור הגשת תלונה.
אני מהנהנת אבל לא מאמינה לה. אין דברים כאלה. אחרי חמש דקות מגיע במייל טופס אישור הגשת תלונה במשטרה.
אני חושבת על האנשים הטובים שעוזרים לנו בדרך.
10. במוסך בכלל לא מתרגשים – אה, הממיר הקטליטי, הם מפטירים בידענות. כל יום מגיע אליהם לפחות אוטו אחד שגנבו לו את האגזוז. תודו ש"גנבו לי ממיר קטליטי" עולה בהרבה על "גנבו לי אגזוז".
הרכב מופקד במוסך, אני מקבלת רכב חליפי, טָרָנְטֶה, אבל מה זה חשוב, העיקר שנוסע. עכשיו אני מתפנה לשאול את גוגל:
למה, לעזאזל, גונבים אגזוזים?
וזה מה שהעליתי בחכתי: גניבת אגזוזים היא מכה עולמית, שהגיעה גם לארצנו. (לא נראה לי קשור לביבי).
בממיר קטליטי מתרחש תהליך המרה כימי בו פליטת המנוע מגיבה עם שורה של מתכות פעילות אשר מסייעות לשריפה מושלמת יותר של שאריות הפליטה. בין המתכות שנמצאו במבנה בצורת חלת דבש שבתוך הממיר תמצאו: רותניום, פלאדיום ורודיום וגם אוסמיום, אירידיום וכמובן פלטינה. העלייה בביקוש של יצרניות הרכב, שוק הרכב הסיני העצום, ותעשיית האלקטרוניקה והמצברים הקפיצה את מחירי חומרי הגלם האלה לשיעורים גבוהים מאד. למשל אונקיה (31גרם) של רודיום אשר עלתה עד לא מזמן 362 אירו תעלה היום מעל ל-11 אלף אירו. גרם בודד של פלדיום יעלה בשוק 70 אירו.
המחירים הגבוהים האלה יצרו גל גניבות ברחבי אירופה של ממירים קטליטיים ואפילו של מערכות פליטה שלמות ממגרשי גרוטאות, מוסכים, ואגזוזנים. לאחרונה מחיר הפלדיום בעולם עבר את מחיר זהב (על פי ההערכות ק"ג פלדיום עולה בין 1,500 ל-3,000 דולרים). מדובר במתכת רכה ולבנה הממוקמת בצנרת הפליטה של הממיר וגורמת להפחתה של כ-80% בזיהום האוויר. בטויטה ובכמה דגמי סובארו יש את כמות הפלדיום (חומר יקר ערך ומיוחד המשמש לרופאי שיניים) הכי גדולה.
גנב מוכר מהשטחים מספר מדוע הם כל כך חושקים בו: "אנחנו באים בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות כשכולם ישנים. מגיעים מצוידים בכלי עבודה, ותוך חמש דקות מנסרים את הממיר וממשיכים למכונית הבאה. אנחנו מוציאים מהממיר את הפלדיום ומוכרים לרופאי שיניים בישראל או ברשות. בשנה האחרונה עשיתי מהסיפור הזה לא מעט כסף.
מאז שמחיר הפלדיום עלה בעולם התחלנו לגנוב את הממיר באופן קבוע. אנחנו פועלים בבאר שבע, בבת ים, קצת בירושלים, באשדוד ובחיפה. כל פעם במקום אחר. מחפשים בעיקר מכוניות טיוטה וסובארו. כל לילה אנחנו פושטים על עיר אחרת כדי שהשוטרים לא יארבו לנו. החוכמה זה להפתיע אותם ולא להיתפס.
בלילה טוב אנחנו גונבים 100 ממירים, והיה מקרה של זוגות שחזרו מבילוי עם הטיוטה, החנו את הרכב, ואחרי חמש דקות כבר ניסרנו להם את הממיר. אם יתפסו אותי כמה אשב בכלא? חודש? אולי אקבל מאסר על תנאי וקנס, אבל את הארגזים של הכסף כבר עשיתי. אנחנו מוכרים את הפלדיום בבקבוקים של 100 או 200 גרם. זה חומר יקר מאוד, ויש לי כספת בבית בה אני שומר את כל מה שגנבתי", מוסיף מוסטפה.
אנחנו מתחילים לעבוד בשעה אחת וחצי בלילה וממשיכים עד חמש בבוקר. בארבע שעות של עבודה אני מרוויח משהו כמו 100 אלף שקל. יש לך עוד עבודה כזו בעולם? אפילו המיליארדר הכי גדול לא עושה כזה כסף. בחודש אחד אני ועוד שלושה חברים שלי עושים משהו כמו חמישה מיליון שקלים. אנחנו עובדים שלושה או ארבע ימים בשבוע, בכל פעם מקום אחר. המשטרה מחפשת אותנו בכל הארץ – אבל היא לא יכולה עלינו".
אז אם אתם פוגשים מישהו עם שיניים יפות במיוחד, ייתכן שהוא מרכיב את הממיר הקטליטי שלי.
https://www.ganyavne.net/חדשות/למה-הפך-הממיר-הקטליטי-לפריט-הכי-נגנב-בישראל-503297
https://www.automag.co.il/muffler-theft-israel/
כרגיל….כאשר נעמי כותבת כל אירוע קטן או גדול הופך להיות יצירה מותחת שזורה בהומור.
אשרייךנעמי על הכתיבה אשרינו החברים שזוכים לקרוא את מה שאת כותבת!
תודה ברכה'לה
ולהתראות מחר !!!
צחקנו בטירוף, בעיקר במשפט הסיום – ובמיוחד מפני שבימים אלה שנינו עשויים להיות קליינטים לאגזוז שלך…
שקי וניר
העולם מצחיק, אז צוחוקים – וזה משפט שלך (:
🙂
לא איבדת את זה, נעמי ; שנון , משעשע , שוטף ומרתק. כל הכבוד!
אוי, בדיוק הבוקר דיברנו כמה חבל שאיבדנו אתכם.
נשמח מאד אם תצרו קשר
מתגעגעים וסקרנים.
נעמי, לימדת אותנו פרק אגזוזי בטופן מופלא!
כל הכבוד לכם על ההתמודדות ולמידת הנושא, כמו גם שיתופו עם כולנו.
שתהיה שבת שקטה ונעימה.
חיבוק גדול
אין עליך יקירתי, מכל אגזוז מנסרת סיפור
הפעם הסיפור, סיפור – מלא הומור, כמעט כרגיל, אבל גם למדתי משהו על העולם – וזה לא בטל בשישים בגילנו! התמונה של הזוג הקשיש – מדליקה!
אם זה לא היה כ"כ עצוב ומיותר, זה ממש מצחיק!!!
הכתיבה מעולה!
להתראות בקרוב
רבקה וראובן
קורה מה שקורה – לא בשליטתי.
התגובה – בשליטתי.
נראה אותי צוחקת כשיגיע חשבון…
מדינה משוגעת – לא תמו כל פלאייך. פלאי קוצרי האגזוזים . והעיקר – לא תמו בעלי חוש ההומור.
בלעדיו – אנא אנו באים? נפלא! 🙂
מקסים ומהנה לקרוא כרגיל! ובנוסף החכמנו בנושא אגזוזים וגניבות! אל תפסיקי לגרום לנו לחיוך בקצה הדמעה!
ליל מנוחה מסמדר המעריצה.
סיפור מעניין על נושא לא מוכר כתוב בקלילות של נעמי