מתי גרינברג, תיאטרון האבסורד, תחריט, טקטס – המשורר נתן זך, 1971, לונדון
סוּכִּי וצִיפְּרָא הם זוג פריבילגים. ציפרא אשכנזייה למהדרין. לא רק שהוריה עלו ארצה מהונגריה, אמה ודודותיה שרדו את אושוויץ, אביה והגברים במשפחתה שרדו מחנות עבודה, ורוב משפחתה נכחדה בשואה המעצבנת ההיא, שאשכנזים כל הזמן מזכירים כדי שירחמו עליהם ויתנו תקציבים לאוכל ולתרופות לזקנים שנשארו מאז ומסרבים למות. כדי הגדיל מבוכה הוריה שהו שנה בקיבוץ כפר גלעדי, שקלט עולים חדשים, וכך נוסף רבב קיבוצניקי לקורות חייהם. והכי פריבילגי – הם דיברו הונגרית, שידוע שזו שפת סתרים משונה שרק מיוחסים במיוחד מדברים בה, והיא פותחת כל דלת, ממש כמו לטינית, שפת האצולה.
סוכי הוא ג'ינג'י ושם משפחתו גרינברג. הוא התינוק האחרון ששרד את שואת יהודי מקדוניה, אז ברור שהוא אשכנזי, כלומר שייך להגמוניה, לישראל הראשונה, הפריבילגית. לסוכי סוד קטן, אמו, בלה ממשפחת קַמחי היא נצר לשושלת שהגיעה מספרד. סוכי אומר שהחלק התחתון בגופו הוא ספרדי והעליון אשכנזי. ציפרא בהחלט מרוצה מהחלוקה. גם לציפרא סוד קטן. בעבר הרחוק היא התחתנה עם אליאס עבדולעזר העירקי, שהלך לעולמו לפני שש עשרה שנים, אללה ירחמו, שלא היה פריבילגי בעליל, וכשילדיהם נשאלו אם הם אשכנזים או מזרחים לא ידעו מה לענות, ועד היום הילדים, שבגרו, תוהים.
כיאה לצמד פריבילגי נסעו סוכי וציפרא להצטרף לכוח לקפלן בתל אביב, להתנגד להפיכה המשטרית. הם התברברו ברחובות החסומים ובסוף חנו, איך לא, בחניון גולדה, במשכן האופרה. סוכי אחז בעוז בדגל שהרכיב מבעוד מועד על מקל של מטאטא, ושניהם צעדו קוממיות לקפלן. השעה הייתה מוקדמת, נושאי דגלים צעדו ברחובות, זוגות, בודדים, חבורות, נאספו המתנגדים, דגלי ישראל התנופפו, ודגלי להט"בים התנוססו, כמצופה, בגאווה, והיה מעיק, עצוב ובאיזה אופן משונה גם מעין התרוממות רוח. ברגעי שיא של הנאומים ששודרו ברמקולי ענק נישאו דגלים אל על, מלווים בשאגת המונים, ובקריאות קצובות בושה, בושה, ד-מו-קר-טיה. "אחים לנשק" עמדו על הטנק שעושה סיבוב בכל הארץ ושרו "שחקי שחקי על החלומות… כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז" והלב נשבר. ציפרא הביטה בגברים חרושי הקמטים, וחשבה שהם בדיוק המחזור שלה, גברת לא צעירה בעצמה. איך כל זה קרה?
נהיה צפוף, סוכי הרגיש לא בנוח בתוך ההמולה והדוחק. הוא סימן לה בידו, ושניהם פרשו למתחם שרונה. סוכי התיישב על אחד הספסלים, מישהו תקע בידו זמבורה מחרישת אוזניים, ומפעם לפעם הוא תקע בה תקיעה גדולה שהחרידה את כל הסובבים, ובעיקר אותו עצמו. חבורת חתולים שהתגודדה סביבו נפוצה בבהלה לכל עבר. הוא תהה – לאן כל זה מוביל? הרי ממשלת הזדון לא שמה קצוץ על כל "זה". ציפרא, נאחזת בתקווה, בכוח ובתנופה של הבטליונים של המוחים בכל הארץ, חזרה ואמרה, זה עוזר, זה עוזר, אם לא הייתה ההתנגדות כבר מזמן היינו דיקטטורה משיחית. וכך ישבו שניהם, נעים בין חרדה ייאוש ותקווה.
בחזרה במגרש הביתי, בבת ים, נתקפה ציפרא חמת זעם למראה כרזות פרסומת של "עוצמה יהודית" שקישטו את העיר לקראת הבחירות. ראש העיר, צביקה ברוט, חתם הסכם עם "עוצמה יהודית", שמתכוונת להריץ לראשונה רשימה מטעמם למועצת העיר בראשות חכם פינטו ופעילים מרכזיים נוספים. הרעיון שאנשים רעים אלו ישבו במועצת העיר החליא אותה. פניו החייכניות של ברוט לצד החכם פינטו וחבר מרעיו העלו בה קבס. בבחירות האחרונות לכנסת ה- 25 הצביעו למפלגה הזאת כ – 11% מהקולות בבת ים, שהם קרוב ל 7,000 בת ימים. ציפרא התחלחלה.
ראשי המחאה קוראים לציבור לא להצביע עבור מועמדים שחתמו עם גורמים אנטי: דמוקרטיה, ליברליות, חופש. לא לנרמל את כניסתם לשלטון המקומי. לראש העיר ולמועצת העיר יש השפעה עצומה על חיי היומיום שלנו, באמצעות תקנות שונות הם יכולים לעצב מחדש את המרחב הציבורי לפי השקפת עולמם. כך למשל, בחול המועד סוכות יתקיים אירוע לילדי בת ים, בכניסה נדרש מהילדים ומהילדות – לבוש צנוע. ברור מי לא יורשה להיכנס לאירוע. לא שציפרא מתלהבת מהילדות, נערות ונשים שמתהלכות בפרהסיה בגוף חשוף כמעט לגמרי, אבל, כולנו יודעים לאן נושבת הרוח כשנדרש "לבוש צנוע" בממלכת הבובואים של בת ים, שמתהדרת בשכונת עוני למהדרין – קריית באבוב החסידית.
ציפרא שוקלת לרכוש אחד או יותר מהבובואים המרהיבים האלו, אבל היא לא בטוחה שהם תקניים בצניעותם.
עזרו לה לבחור בובו!!
ציפרא בדקה את כרטיס הביקור של קטי פיאצסקי-מורג שרצה לראשות העיר בת ים – חופשית ודמוקרטית, (ואין לה בובו).
"אני קטי, בת 38 מבת ים, נשואה ואמא לשתי בנות וכלבה אחת. אוהדת הפועל תל אביב, שחקנית כדורעף לשעבר. עובדת בחברת סייבר מובילה. בחודש מאי האחרון הייתי צפויה להתמנות כחברת כנסת, אך עם המציאות הפוליטית זה לא קרה.
ב-9 השנים האחרונות אני מכהנת כחברת מועצת העיר בת ים מטעם מפלגת מרצ. הייתי הקול הבודד במאבק בכפייה הדתית בעיר, קידום תחב״צ בסופי השבוע, למען זכויות נשים והקהילה הגאה ולטובת איכות הסביבה וזכויות בעלי החיים.
לא פשוט להיות שמאלנית בעיר ימנית כמו בת ים ובכל זאת הצלחתי להעלות לסדר היום הציבורי את הנושאים החשובים ולייצר שיתופי פעולה לא טבעיים עם שאר הסיעות במועצת העיר.
למה לבחור בי?
כי אני אלחם עבור החופש של כל אחד ואחת לחיות את חייהם כפי שהם רוצים. כי אני עומדת על שלי ואלרגית לשחיתות- אני אביא את הרוח הלוחמנית שלי. אני מייצגת דור שלא מיוצג מספיק במקום שבו מתקבלות ההחלטות הגורליות ביותר בחייו ואני לא מתכוונת לשבת בשקט מול הימין המשיחי.
פרט אחד שלא ידעתם עליי:
אני מטופלת בקנאביס רפואי בעקבות פציעת ספורט קשה שבעקבותיה ״זכיתי״ בכתף חדשה."
נדרש אומץ רב ונחישות לאישה כזו בבת ים!
ולסיום – במיוחד עבור חברנו, איציק מילנוב שחושב שאסור לאבד את הייאוש – דווקא – עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז!!
בברכת מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון!
ישישים חסרי מנוח.
בהמשך – תיאטרון האבסורד, ציורי שמן על קנווס שיצר מתי גרינברג, אמן צעיר, אחרי מלחמת ששת הימים אותה עשה בסיני. זו הדרך בה עיבד לעבד את זוועות המלחמה.
תמשיכו עד הסוף למדור חדש – נ.ב הטיפ של ציפרא, והפעם – לקפה מוצלח.
מתי גרינברג, תיאטרון האבסורד, שמן על קנווס, 1968, נמל תל אביב.
נ.ב.
טיפ של ציפרא – רבע כפית של חווייג' לקפה שחור על הבוקר מעיר גם את התאים הכי רדומים במוח. וסוכי מעיד בנקיטת חפץ – מצמיח שיער על הקרחת.
וחג שמח כבר אמרנו???
טוב . אז כרגיל נהנית לקרוא מה שאת כותבת . ומתחברת לבדיחות הדעת שנכתבת על חברי הג’ינג’י מהילדות חיבוק גדול לשניכם ושברוט לא יצליח בבחירות 🙏
תודה, ואמן. נראה שיצליח (החלופה היא לחיאני…) אבל נחזק את קטי פיסקי – לבת ים ליברלית חופשית.
הי נעמי'קה,
קראנו עכשיו יחד גם את קורות אריה ויעל, וגם את עלילות סוכי וציפרא, וצחקנו, וקצת נעצבנו, ובעיקר הערצנו את כשר הביטוי המופלא שלך.
יישר כח!
מצפים לפרקים הבאים/או לפירסום הספר/ים.
שתהיה שנה טובה, ושהכל יסתדר לטובה,
רחלה ודורון.
איזה יופי לשמוע מכם.
בינתיים עברנו ל"ימים נוראים", ואין צחוקים , בכלל. ואין נחמה.