Naomi Azar Blog | נעמי עזר בלוג
  • דף הבית
  • בלוג
  • ספרי אמן
    • אני כותבת לך את חודש אוגוסט 2010
    • שרידי האישה ההגיונית
    • האמן והבורגנית
  • ואהבה, מה עם אהבה?
  • הקרמפמפולים
  • דף הבית
  • בלוג
  • ספרי אמן
    • אני כותבת לך את חודש אוגוסט 2010
    • שרידי האישה ההגיונית
    • האמן והבורגנית
  • ואהבה, מה עם אהבה?
  • הקרמפמפולים
Naomi Azar Blog | נעמי עזר בלוג
  • דף הבית
  • בלוג
  • ספרי אמן
    • אני כותבת לך את חודש אוגוסט 2010
    • שרידי האישה ההגיונית
    • האמן והבורגנית
  • ואהבה, מה עם אהבה?
  • הקרמפמפולים
  • דף הבית
  • בלוג
  • ספרי אמן
    • אני כותבת לך את חודש אוגוסט 2010
    • שרידי האישה ההגיונית
    • האמן והבורגנית
  • ואהבה, מה עם אהבה?
  • הקרמפמפולים
ראשי » בלוג » עַל קְפִיצַת בַּנְגִ'י, פְרוֹזְן יוּגוּרְט וְהַמְרָאַת הַנְשָרִים הַצְעִירִים – שִחְרוּר בִּשְלוֹשָה צְעָדִים
עַל קְפִיצַת בַּנְגִ'י, פְרוֹזְן יוּגוּרְט וְהַמְרָאַת הַנְשָרִים הַצְעִירִים – שִחְרוּר בִּשְלוֹשָה צְעָדִים

עַל קְפִיצַת בַּנְגִ'י, פְרוֹזְן יוּגוּרְט וְהַמְרָאַת הַנְשָרִים הַצְעִירִים – שִחְרוּר בִּשְלוֹשָה צְעָדִים

פברואר 1, 2010 אין תגובות naomi.azar8@gmail.com

לאחר השחרור מהצבא נסע בני הצעיר לטיול הגדול בדרום אמריקה. %d7%91%d7%a0%d7%92%d7%99-2
כהורים נאורים ציידנו אותו בשני איסורים בלבד – לקיים יחסי מין ללא קונדום, ולקפוץ בנג'י. באשר לאיסור הראשון אין מה להסביר. באשר לאיסור השני – הילד עבר מסע קשה בו התגבר על פריצת דיסק שהתרחשה בזמן שרותו הצבאי. תמיד חלם לקפוץ בנג'י מתוך מחשבה שמשיכת הרתמות בעת הקפיצה תחזיר את כל החוליות למקומן. אני, שאיני מבינה גדולה באו

רתופדיה – לא נראתה לי השיטה הזו, ולכן פריצת הדיסק שלו טופלה אמנם באופן אלטרנטיבי, אבל שפוי. וכך יצא הגבר הצעיר לארצות ההרפתקאות וההורמונים המשתוללים, בגב חזק, ואזהרה חוזרת ונשנית "אל תקפוץ בנג'י".
יום אחד צלצל הבחור הזעצר וביקש ממני ומאביו לפתוח את המֵייל ששלח. עשינו כמצוותו. ואז אני רואה את הילד האינטליגנט שלי (אותו ילד מסיפור הקפה) לבוש במכנס קצר, גוו עירום, רתום בחבלים משונים, עומד לקפוץ בנגי' מעל איזה נהר עלום אי שם. דמי קפא בעורקי. והילד מסביר לאבא ולאמא שכל סכנה אינה נשקפת לגבו כיוון שהוא קשור בצורה מיוחדת, הפוך, ויקפוץ אחורנית, בגבו אל הנהר. והוא קפץ. ואני נשמתי פרחה, השכל שלי חזר ואמר בקול בס נמוך ויציב – "אם הוא שלח את הסרט, הכל בסדר, אם הוא שלח את הסרט, הכל בסדר." הבטתי בכל 192 הסנטימטר של הילד שלי נופלים לתהום. החבל שקשר אותו השתלשל מטבורו בעודו נזרק אחורנית ושואג בפחד שמח, החבל הלך ונפרש ונמתח, ואני חשתי שהוא נקרע ממני, פשוטו כמשמעו, חבל הטבור שקישר ביני לבינו – ניתק. המחשבה הראשונה שלי הייתה – אם הוא העז לקפוץ בנג'י, על הסיכון העצום שהיה כרוך בכך עבורו, והוא ידע את זה – הוא כבר יקבל את כל ההחלטות בחיים שלו בעצמו. אני אינני אחראית יותר. שנינו משוחררים.
וכך היה.
זמן קצר לאחר מכן, בכורנו הלך אחרי המוסיקה ועבר לגור בבוסטון. נסעתי איתו ועזרתי לו להתארגן.
הגיע רגע הפרידה. הייתי צריכה לחזור לארץ.
עמדתי בשדה התעופה בבוסטון. קול פנימי אמר וחזר ואמר "את משאירה כאן את הילד שלך, את משאירה כאן את הילד שלך". הסברתי לו שהילד גדול ולמעשה הוא עוזב אותנו. לא עזר. הקול המשיך בשלו. לא יכולתי לסובב את גבי לילד שלי וללכת, ולא רציתי לפרוץ בבכי לפניו. נפרדתי במבוכה גמלונית ולא אופיינית. מיד כשסובבתי את גבי החלה מסתחררת בתוכי מערבולת חרדה שחורה. ככה לא יכולתי לטוס בוסטון ניו-יורק, ניו-יורק ת"א. לא היה לי מושג מה לעשות. פתאום קלטה עיני דוכן של "פרוזן יוגורט". צורתו של גביע הקונוס העצום התאימה בדיוק למשפך החרדה שאיים לשאוב את כולי לתוכו. קניתי אחד כזה. התיישבתי והתחלתי לאכול את היוגורט הקר לאט לאט. לא הייתי רעבה, לכן הגלידה לא החליקה לקיבה, אלא עשתה דרכה הישר לבור השחור של מערבולת החרדה, שחשבתי שלעולם לא יתמלא. חשבתי שאצטרך לבלוע את כל המקרר כדי להרגיע את המקום ההוא. התמקדתי בתענוג של לֶק אחרי לֶק, ועקבתי אחרי תחושת ההתמלאות הלבנה מתוקה שהלכה ודחקה את הבור השחור והמר. אחרי שסיימתי את המנה הענקית ישבתי שם כבדה ויציבה ואז צלצלתי לבני. מעברו השני של הקו גיחך הגבר הצעיר ואמר "אחרי שלוש שנים בהנדסה קרבית, אחרי ג'נין ולבנון אני חושב שאוכל להסתדר בבוסטון".
והוא צדק, כמובן.
ואני ידעתי שהוא גדול, והוא יקבל את ההחלטות של חייו מכאן והלאה.
וכך היה.
ושנים אחר כך הגיע הרגע הנורא. הנורא. עמדתי מול גופתו של בעלי שטרף נפשו בכפו, שבוע אחרי חקירה משטרתית שכלל לא הייתה צריכה להתרחש. שני בנינו עמדו מצידי. שני נשרים צעירים שבדיוק חיממו מנוע ופרשו את מוטת כנפיהם הנהדרות לקראת המעוף הגדול. הכדור שהרג את אביהם ירה גם בכנף אחת של כל אחד מהם. עמדו לידי שני גברים צעירים, ירויי כנף. ובאותה שנייה, באינסטינקט של חיה המשמרת חיי ילדיה כופפתי את גווי ישר לפנים, החזקתי חזק, פרשתי ידי לצדדים בכוח והייתי לכַּן המראה.
הלאה, אמרתי להם בליבי, הלאה. עופו לחיים שלכם. כל מה שהיה – היה. כל השמחה והאהבה והכישרון, והיכולת, והכוח והשחרור, את כל אלה נָתַנוּ לכם והם קיימים, קחו אותם ועופו הלאה. פצועים, אבל עפים – הלאה.
וכך היה.

חיים חרדה ילדים גדולים פרידה קפיצת בנג'י שחרור
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

פוסטים אחרונים
  • תמונות קצרות
  • בנעלי הורינו
  • בשולי ההפגנות | יום העצירה
  • הרפתקאות יומיומיות לא חשובות
  • מחשבות קטנות ולא חשובות
ארכיונים
  • ספטמבר 2025
  • אוגוסט 2025
  • יולי 2025
  • דצמבר 2024
  • אוקטובר 2024
  • מרץ 2024
  • פברואר 2024
  • ספטמבר 2023
  • יולי 2023
  • מאי 2023
  • אפריל 2023
  • ינואר 2023
  • דצמבר 2022
  • נובמבר 2022
  • אוגוסט 2022
  • יולי 2022
  • ספטמבר 2021
  • אוגוסט 2021
  • יולי 2021
  • יוני 2021
  • מאי 2021
  • מרץ 2021
  • פברואר 2021
  • דצמבר 2020
  • נובמבר 2020
  • אוקטובר 2020
  • ספטמבר 2020
  • אוגוסט 2020
  • מאי 2020
  • אפריל 2020
  • נובמבר 2019
  • ספטמבר 2019
  • אוגוסט 2019
  • יולי 2019
  • יוני 2019
  • מאי 2019
  • מרץ 2019
  • אוגוסט 2018
  • יולי 2018
  • יוני 2018
  • מאי 2018
  • אפריל 2018
  • מרץ 2018
  • פברואר 2018
  • ינואר 2018
  • דצמבר 2017
  • אוקטובר 2017
  • ספטמבר 2017
  • אוגוסט 2017
  • יולי 2017
  • יוני 2017
  • מאי 2017
  • אפריל 2017
  • מרץ 2017
  • פברואר 2017
  • ינואר 2017
  • דצמבר 2016
  • נובמבר 2016
  • אוקטובר 2016
  • ספטמבר 2016
  • אוגוסט 2016
  • יולי 2016
  • פברואר 2016
  • ינואר 2016
  • דצמבר 2015
  • נובמבר 2015
  • ספטמבר 2015
  • מאי 2015
  • אפריל 2014
  • מרץ 2014
  • פברואר 2014
  • אוקטובר 2013
  • ספטמבר 2013
  • אפריל 2010
  • מרץ 2010
  • פברואר 2010
  • ינואר 2010
  • דצמבר 2009
  • נובמבר 2009
  • אוקטובר 2009
  • ספטמבר 2009
  • אוגוסט 2009
  • יולי 2009
  • יוני 2009
  • אפריל 2009
  • מרץ 2009
  • פברואר 2009
  • ינואר 2009
  • דצמבר 2008
  • אוקטובר 2008
קטגוריות
  • "ואהבה
  • Uncategorized
  • אלמנה
  • אמנות
  • אקטואליה
  • בירוקרעטיה
  • בית האמנים תל-אביב
  • בנאליה
  • גברים
  • הומור
  • הקרמפמפולים
  • הרהורים
  • ואדי עתיר
  • טיולים
  • יוגה
  • מה עם אהבה?"
  • משפט
  • מתי גרינברג
  • נומיקן
  • נעמי ר. עזר
  • נשים
  • נתן זך
  • ספרי אמן
  • פיסול
  • שואה
  • תגובות הקוראות
  • תערוכה
Web Hosting & Site Building by Zohar Macdasi
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס