13.8.2021
יומני היקר,
היום העברתי שיעור עצמאי ראשון ביוגה נשית*.
איך זה קרה אתה שואל?
ובכן, מעשה שהיה כך היה:
יום אחד בשעת שיעור יוגה, הפטירה המורה, קארינה, כבדרך אגב: ובכלל, אני חושבת שלכל אישה מגיע שתעשה קורס מורות ליוגה נשית, גם אם היא לא מתכוונת להיות מורה.
אה, חשבתי לעצמי, אחרי עשרים שנת תרגול יוגה – זה רעיון. כדרכי הנלוזה, בלי לבדוק יותר מדי, נרשמתי לקורס מורות ליוגה נשית, בהנחייתה של המורה הגדולה מירה ארצי פדן, שפיתחה את השיטה. כשסיימתי אמרתי לקארינה: קורס מרתק, אני בכלל לא מתכוונת להיות מורה.
– השתגעת? התלמידות מחכות לך.
– איזה תלמידות? חשבתי לעצמי. ומיד קיבלתי את התשובה:
בשבוע הבא את מחליפה אותי. יום שישי 6:45 בבוקר.
לכי תגידי לה שאין שעה כזו ביומן שלי.
העברתי את השיעור, צמודה מדי לדפי ההנחיה שהכנתי, אבל… היה נחמד. המשתתפות נהנו, וטענו שאני עושה "סטנד אפ יוגה". וזה אחרי שהכנתי את השיעור ביסודיות (מוגזמת), וחשבתי שאני משדרת רצינות (מוגזמת).
שבוע אחר כך, שבע בבוקר, התעוררתי לקראת תרגול אצל קארינה. מצאתי הודעת ווטסאפ – אולי תחליפי אותי הבוקר? ככה, כמו שאת, בלי להתכונן, בלי דפים!
איזה לחץ. פלבלתי מול המסך בעיניים טרוטות והשבתי בשלילה. אבל אחרי מקלחת, קפה ועידוד של מתי G – החיים נראו אחרת. בסדר, כתבתי, אחליף אותך. נזכרתי במשפט שאמר לי פעם ידיד חכם – לא צריך לקחת את החיים כל כך ברצינות – !!Be Playful
השמחה המופתעת של חברותי כשגילו שאני אעביר את השיעור. יש סלט הבית, יש יין הבית, אמרתי, זו קבוצת הבית שלי ואנחנו נתרגל את תרגול הבית, נזרום עם מה שיבוא לי.
שבוע אחר כך, הודיעה קארינה שהיא לא תלמד בחודשים אוגוסט ספטמבר והציעה שבזמן החופשה אלמד אני, אצלי בבת ים. חברותי לקבוצה התלהבו. נעניתי לאתגר. בשליחות היוגה הנשית נרתמתי להביא לבת ים את בשורת המולה בנדהה**.
אצתי רצתי ל"יוגה סטור" אשר בלבונטין בדרום תל אביב, ורכשתי במיטב כספי, מזרנים, בלוקים, וחגורות. ישבתי באחד מבתי הקפה, וחשבתי לעצמי, בפעם המי יודע כמה, שאין כמו תל אביב, ואז חזרתי לבת ים, שגם כמותה – אין…
וכך, בחסותה של גבירת התקופה, הגברת קורונה חסרת החסד, הודעתי על הרצאת מבוא ליוגה נשית ביום שלישי בשעה 20:00 לנשות המגדל בו אני גרה. נרשמה שמחה והיענות. הכנתי ביסודיות (מוגזמת) הרצאה ומצגת, ובמועד הנקוב ישבתי בחדר הדיירים היפה בו מוצגות עבודותיו של מתי G. בשעה 20:10 עדיין ישבתי לבדי. ואז הגיעו עליזה, שמתרגלת יוגה בקנטרי ומיד הצהירה שלא תבוא לשיעורים, פנינה, שעברה ניתוח כף רגל ולכן לא תבוא לשיעורים, ויעל, שבכלל לא בראש של יוגה ולא תבוא לשיעורים. העברנו שעה של "הרצאה" ושיחה בנושא יוגה, נשים ובכלל. הן אמרו שהיה נהדר, ותשלחנה חברותיהן לשיעור ביום שישי.
יום שישי, 8:00 בבוקר, הכנתי את חדר הדיירים הגדול לשיעור שיתחיל בשעה 8:30. פרשתי 3 מזרנים חדשים, ליד כל אחד הנחתי בלוק וחגורה חדשים. הדלקתי נר, מוזיקה הודית נפלאה התנגנה בחדר, המזגן פעל בהתלהבות (מוגזמת, יתברר עוד מעט), וחיכיתי. בועיות התרגשות עדינות התנפצו במסלולי העורקים, כאילו זרם סודה החליף את זרם הדם.
הודעות ביטול החלו להגיע – האחת לא מחוסנת, היא לא תגיע. אחריה הודעה שהמאיית האוטומטי התערב בניסוחה – אני מסתערת, בתור לחיסול, אבוא בשבוע הבא. (מקווה שתשרוד את החיסול…) לשלישית יש תור לרופא, וכן הלאה וכן הלאה, להוסיף על זה נוכָלָה.
השעה הייתה 8:40, אישה לא נראתה באופק. שמתי לב שאין שום מועקה בגופי, אין איתותי מצוקה, יש סקרנות, שולֶיהָ שעשוע שתוקף אותי במצבים הזויים. איך יתפתח המצב המשונה? העברתי אצבעות בתלתלי השיבה שלי. או, אלוהים, אמרתי לעצמי – איזה מזל שאני לא בת עשרים… ואז הופיעה גלי, ואחריה אנסטסיה, חברותי לתרגול אצל קארינה, ואחריה הצטרפה נינה, שכנתי.
3 מתרגלות. לא רע להתחלה. שני משפטים תומכים בי משני צידי. האחד – קארינה סיפרה שלאורך השנה הראשונה היו לה שתי מתרגלות בלבד. השני – מירה אמרה, שבסופו של דבר התלמידות תגענה לא בגלל התנוחה הזו או האחרת, אלא בגלל המילים שנֹאמר. ומילים, כידוע, יש לי בשפע.
הכול בסדר. (זה לא מה שהייתי חושבת לוּ הייתי בת עשרים).
החדר מרווח דיו ומאפשר מרחק גדול בין אחת לשנייה הבתאם לכללי הקורונה.
הכנתי תרגול "טעימות", הכרות עם שרירי קרקעית האגן (מולה בנדה, ידידתנו), והנחיית תנוחות שונות בשפת היוגה הנשית. התרגול איטי, בקצב הנשימה, מאפשר הקפדה ודיוק. הכל היה נהדר אלא שככל שהשיעור התקדם… קפאנו מקור. איש לא ידע איך מכבים את המזגן. המצב הצדיק את הפילוסופיה שלי שאומרת שאין מה לדאוג. זה לא שלא תהינה בעיות, הבעיות תגענה, אבל הן לא אלה שהתכוננת אליהן. אז נפתור את הבעיה כשנגיע אליה.
המתרגלות ביקשו תרגול דינמי יותר כדי להתחמם. עברתי לתרגול מאתגר – (חצי) וָאשִיסְטָה, שאני אוהבת גם בגלל שהגוף מופתע בכל פעם מחדש ממה שנדרש ממנו. מה זה? וגם בגלל שהמילה מתגלגלת בפה כל כך זרה, וָאשִיסְטָה. (נסו בעצמכן). אוי, מתלוננות "התלמידות", זה קשוח! ביקשתן? – קיבלתן, אני עונה בתקיפות מחויכת.
הגענו לסוף שיעור, הרפיה, והרי לפניכן 3 מומיות עטופות בשמיכות בשעה ההרפייה.
אז אתה מבין, יומני היקר, שלצד הזהויות העתיקות אני מפתחת זהות חדשה של מורה ליוגה נשית. וזה מרגש, בעיקר אותי, למצוא בתוכי מרחבים חדשים, ולעקוב אחר הזרימה התוססת בעורקים.
המשך יבוא…
*יוגה נשית – בריאות האישה בדרך היוגה, https://www.yogaforwomen.co.il/
**מולה בנדהה – שורש האנרגיה הנשית. מושג יסוד ביוגה נשית, בתרגום מסנסקריט: מולה (Mula) – שורש, בסיס, מקור, סיבה. בנדהה (Bandha)- לנעול, לאסוף, להרים, לארגן מחדש וגם "לחצות את הנהר".
מולה בנדהה היא איסוף הרמה ונעילה של שרירי קרקעית האגן. אך היא הרבה יותר מכך…
מתוך הספר יוגה נשית, בריאות האישה בדרך היוגה, מאת מירה ארצה פדן.
12 תגובות
השארת תגובה
נעמי יקרה, כרגיל, אוהבת את שאת כותבת. מזדהה עם המחשבות, ומנסה להיכנס ל zone של 'הכל בסדר' שאת מתארת בדברייך, שוב ושוב (הדרכת צ'י גונג…. העולם החדש שנפתח בפני…. אט אט ומסקרן). תודה על הדברים
אני רוצה גם את המורה נעמי
יאללה, בואי, יום שישי, 8:30
נעמי, הכתיבה שלך מצחיקה אותי, ) ממש חיוך ולפעמים צחוק בקול( , והסיפורים שלך נותנים קול לשפיות , פשטות ומשחקיות בחיים הרציניים להחריד. זה בפני עצמו תורם לבריאותי.
אז תודה, ואני הייתי באה לשיעור שלך.
כשאעבור לבת ים.
😇
מחכה בסבלנות יקירתי…
על אף שאני לא עושה יוגה נשית בד״כ. ובעצם יוגה בכלל הפסקתי לעשות לפני כמה שנים (עברתי לפינג פונג) קראתי בעניין רב. (כמו שבדרך כלל אני קורא את מה שאת כותבת (אמרתי לפעמים, נכון). בקיצור זה באמת הזכיר לי את שיעורי היוגה שעשיתי שנים רבות (עברתי לפינג פונג, את זה אמרתי כבר?) יש כאלה שיגידו מה זה קשור? ויש כאלה, כמו אשתי שיגידו ״דבר לא בא על חשבון דבר״.. אך כשקראתי את הסיסמא ״מולה בנדא״. לא יכולתי שלא להיזכר ולחייך לעצמי. כי פעם לפני שנים רבות כשעשיתי יוגה עם עוד חמישים אנשים (לפחות) בקאנטרי כשהמדריכה אמרה ׳נא לבצע ״מולה בנדא״׳ בזמן שמבצעים את עמידת האינדיאני עם הידיים מושטות לפנים כמו חץ (לא זוכר את השם, כרגע (אמרתי כבר שזה היה לפני שנים…). אז למישהי ברחה נפיחה. אף אחד לא היה שם לב מי זו הייתה! לולא הטעות! שהיא עשתה. היא אספה את המזרון וברחה מהשיעור. יותר לא ראיתי אותה ובכלל עברתי לפינג פונג…זה מה שאני זוכר מ״מולא בנדא״….
מביך, הייתה צריכה לחזק יותר את שרירי המולה בנדהה.
נהינת ,כרגיל,לקרוא את מילותייך.
נשמע נפלא ומאתגר.בהצלחה.
היי נעמי יקרה,
אוהבת לקרוא את הכתבות שלך ולהיזכר בימים הרחוקים והיפים בבת-ם.
אינני נלהבת מלימודי יוגה – למרות שאני בוגרת קורסים ליוגה בהודו הרחוקה….
מתחברת יותר להווייה הרוחנית של היוגה
.
כל הכבוד שהרמת את הכפפה
וההצלחה כבר מאירה לך פנים😀
נומיק
את פשוט …. לא יודעת מה. לא המציאו עוד את המילה.
מצחיקולה עם כל הכך הרבה חכמה.
ברור שיבואו כמה שצריכות היו לבוא וגם – "נשארו לישון..". . לפי תנוחת המומיות ברור שהיה להן כיף אדיר וצחוק משחרר. גרשת אותן בסוף? או נשארו לסופ"ש??
הלאה הרצינות!
את הבנת את זה הרבה לפנינו.
שיהיה לך בהצלחה גדולה!
אוהבת אותך מאד.
נמשיך