הרהורים בנתיב האיוולת
בוקר, אני עומדת ליד עמדת "שירות עצמי" בתחנת דלק, ממלאת את המיכל הריק במכונית. תַּבְהֵלָה אוחזת בי כאשר קול השייך
Uncategorized
קרא עוד ←
זיכרונות רדופים / Haunted Memories – מתי גרינברג, תערוכה
"אף פעם לא ידעתי מתי זיכרון רָדוּף יצוף וילכוד אותי…" הרשימות האחרונות שפירסמתי עסקו בקשר המקדוני של מתי ג., בסיפור
ביטולה, יומן עבודה, 3 – מתי G. לוכד את הקונספט, הרעיון לוכד את מתי G. – זיכרון / מבט לעתיד
6.2.2016 עם לַיִל, בתום הטקסים והמפגשים המרגשים, מתי G. ואנוכי עמוסי חוויות, נוחתים, בחדרנו המרווח והנקי במלון "הבית הלבן" במרכז
ביטולה, יומן עבודה 2
"אָקוֹ גוֹבוֹרִיש פּוֹלָאקוֹ יָה טְרָזוּמֶם" – אם תדבר לאט אני אבין… תל-אביב, איסטנבול, סקופיה (Skopje), בירת הבירה של *מקדוניה. אנחנו נופלים
בּיטוּלָה, יוֹמַן עֲבוֹדָה 1
הסיפור הזה מתחיל מזמן. ממש מזמן, למען הדיוק – 4.3.1943. ואפשר גם כשבועיים קודם לכן כאשר סניורה דוֹנָה קִמְחִי, שהייתה
מַגָּפַיִם לְמָקֶדוֹנִיָה
"אני צריכה מגפיים חמים" אני אומרת למתי G. "אפשר לחשוב שאנחנו נוסעים לאלסקה" הוא עונה, "בסך הכל מקדוניה." "מינוס שלוש
הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים – חֲדַר הַלא-כְלוּם נִכְנַס לְחָיֵיהָ שֶל מִשְפַּחַת מִיצִ'ינַלְס
יוּלְצִ'י מִיצִ'ינַלְס אוהבת לטייל ברחבי העולם. במסעותיה היא נוהגת ללקט חפצים מוזרים ובלתי-שימושיים. כך התגלגל לביתם לוכד-חלומות שהביאה משבט אינדיאנים
עַל הַפְתָעוֹת בְּפִּיתוּלֵי הַחַיִים, עַל פִרְגּוּן, וּבְעִיקָר עַל טֶסָה
התחלה התאהבתי בבית העתיק והיפהפה שניצב בפסגת הגבעה עליה פרושה יפו העתיקה. יפו של האמנים שבילדותי היינו משוויצים בה לפני
לַחֲמוֹק מעֵינֵי הָאֵלִים, עַל יוֹפִי גוֹרָל והֶהָמוֹן הדִיגִיטָלִי – טוּר ליוֹם כִיפּוּר
אני שולחת לחברתי סרטון קצר של נכדתי. בווטסאפ, אלא מה? בסרטון, כמו בכל הסרטונים של כל הנכדים (וכל החתולים) בעולם,
בין קפלי הזמן / מרוקנת את דירת הורי
בפעם הראשונה בכיתי נורא. בפעם השנייה בכיתי נורא. בפעם השלישית בכיתי נורא. אחר כך ניטלה מהחפצים רוח החיים של אבי