אלמנה

"ילדה קטנה מכה ילד גדול, היא מפילה אותו ולוקחת בחזרה את הבובה שלקח ממנה." זה הזיכרון הראשון שלי. הייתי בת

במותו הוריש לי המנוח שלי, בין השאר, מאבק איתנים משפטי על שמנו הטוב ועל רכושנו. מיד כששמעו "הרעים" שבעלי נסתלק

תלבשי קז'ואל, הוא ביקש. אני סקרן לראות איך את מתלבשת.  זאת עמדה להיות הפגישה השנייה שלנו. לפגישה הראשונה קדמו שבועיים

כשהייתי בת שבע עשרה וחצי הכרתי את מי שהיה לבעלי כשמלאו לי עשרים. במותו הייתי בת חמישים וחמש. מעולם לא

חלפה שנה וחצי מאז מותו של המנוח שלי והבית ממשיך לחוד לי חידות. המנוח העריץ דברים מושלמים, והיה מוכן לטרוח

שנה אחר מותו של בעלי החזיר הפסנתר של שופן את המוסיקה לחיי. כעת אני שומעת סידרת קונצרטים נפלאים. צוותא תל-אביב.

בעלי עליו השלום היה חובב גדול של כלי רכב. אוטואים שכאלה. את הזוגיות שלנו התחלנו רכובים על גבי כְּדַרְלָעוֹמר, אופנוע

זה זמן מה חשדתי כי כאשר איני בבית, בובה נחה לה במיטתי, שבר שהיה אסור עליה באיסור מוחלט. בכל פעם

חיינו היו מלאים משפחה, חברים ואנשי עסקים. במלאת שלושים למותו הגיעו כולם לאזכרה. מרביתם נדדו אחר כך לגינת ביתנו וטרפו

היו לנו, לבעלי עליו השלום ולי, שתי כוסות תואמות לקפה של בוקר. אם כי, למען האמת ההיסטורית עלי להודות שמעולם