בנעלי הורינו
מזל שההורים שלי לא בחיים. הם בטח מתהפכים בקברם עכשיו.מי לא אמר את המשפט הזה לאחרונה.תמיד חשבתי שאין עלי סימנים
מזל שההורים שלי לא בחיים. הם בטח מתהפכים בקברם עכשיו.מי לא אמר את המשפט הזה לאחרונה.תמיד חשבתי שאין עלי סימנים
דור בוחן אותי במבטו. אני מביטה בשאלה העולה מעיני התכלת התמות, ליבי נמס אליה. היא מהנהנת בראשה, מחייכת בשמחה, מושיטה
טור זה נכתב מספר ימים לפני ה – 7 לאוקטובר. עם פרוץ המלחמה לא ראיתי טעם לפרסמו. לאחרונה החלו להתנוסס
מעשה שהיה כך היה. מתי G. ואנוכי נסענו ברכבת לבקר חברים. בדרך לשם עבדנו, בדרך חזרה סרגתי
מתי G. ממונה על אגף הקסם והדמיון במשפחתנו. הוא נוהג לצפות עם הנכדים בסרטוני יו טיוב העוסקים בחיפוש אחר אוצרות
כשסיימתי לקרוא את ספרו של ניר דונת – אם רק הכוכבים יסתדרו, דגדגו קצות אצבעותי את המקלדת, התעורר בי הצורך
אשרַי, קורונה לי יומן קורונה אחת, נוֹמִיקָן, בת 68, ללא מחלות רקע, מתרגלת יוגה באופן קבוע, סיימה זה עתה מהלך
שיחות קטנות בשולי האירועים / ביאנלה לאמנות, פירנצה 2019 מתי G. ואנוכי מגיעים לביאנלה לאמנות בפירנצה בעקבות הזמנתו של חברנו,
27.9.2019 גלריית OSTEN לאמנות על נייר וחומרים שונים , Art on Paper and other Media שוכנת במרכז סקופיה, בירת מקדוניה
יום אחד בשנת 1969, עבד איש צעיר באחת מסדנאות הפיסול של Central School of Art & Design בלונדון. באותה שעה