תמונות קצרות
הפוסט הזה נכתב בתחילת ספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים, וחיכה בשקט. והנה חזרו החטופים החיים, וחלק מהמתים, וחזר גם ניצוץ
נומיקן
קרא עוד ←
בנעלי הורינו
מזל שההורים שלי לא בחיים. הם בטח מתהפכים בקברם עכשיו.מי לא אמר את המשפט הזה לאחרונה.תמיד חשבתי שאין עלי סימנים
בשולי ההפגנות | יום העצירה
16.8.2025, העצרת הגדולה בכיכר החטופים. חם, לח, עצוב, עשרות אלפי אנשים ממלאים את הכיכר, את הרחובות הסמוכים. את זה אראה
הרפתקאות יומיומיות לא חשובות
החלק הטוב של הבוקר הוא הקפה במרפסת עם מתי G. הוא ער וחד ומגלה אוזני בתוכניות לעבודה הבאה. בנוסף, יש
מחשבות קטנות ולא חשובות
ב 7 לאוקטובר 2023 נאלמתי דום.מה אכתוב?הזוועה.הרוע.האכזריות.הטיפשות.מצעד האיוולת האנושית. יולי 2025. חם. אני חוזרת לכתוב. מחליטה להתרכז בדברים הקטנים של
"מי שחי בנגב לא יכול שלא להתמלא תקווה"
"מי שחי בנגב לא יכול שלא להתמלא תקווה" נפלה לידי זכות גדולה, לכתוב ספר דוקומנטרי על הקמת פרויקט ואדי עתיר
העולם הוא שטוח
העולם הוא שטוח, אני אומרת לכם, העולם שטוח, הוא השתטח לגמרי וגם נהיה מרובע. לא מאמינים לי? מיד אוכיח לכם
טוּר לקראת יוֹם כִּיפּוּר
דור בוחן אותי במבטו. אני מביטה בשאלה העולה מעיני התכלת התמות, ליבי נמס אליה. היא מהנהנת בראשה, מחייכת בשמחה, מושיטה
.הבית של יוּלְצִ'י / סיפור ישראלי
24.9.2024, יום שלישי לפנות ערב, אני מטלפנת לאחותי, היא עונה:הַיי, ומיד מוסיפה – וַיי!תחליטי, אני מצחקקת, הַיי או וַיי? הבית
מתי G. ונוֹמִיקָן נוסעים לעיר שדרות, וזה לא מה שאתם חושבים
טור זה נכתב מספר ימים לפני ה – 7 לאוקטובר. עם פרוץ המלחמה לא ראיתי טעם לפרסמו. לאחרונה החלו להתנוסס