על ראייה נכונה וראייה לקויה
מפעם לפעם קורה שמבטו הרענן של בן-זוגי על קרובי משפחתי וחברי עתיקי היומין שובר את מבטי, ושוב אני מבינה כי
מפעם לפעם קורה שמבטו הרענן של בן-זוגי על קרובי משפחתי וחברי עתיקי היומין שובר את מבטי, ושוב אני מבינה כי
ערב ערב יום כיפור, תשע"ד צִידָה הֶאָפֵל שֶל הַסְּלִיחָה עומדים אנו בערבו של יום כיפור. ה"סליחות" הנעלות ומהוללות מחפשות דרכן
ההאנגר הגדול בפסטיבל הג'אז באילת, אוגוסט 2009, לפני ישב גבר לבן שיער, נאה מאד. מאד. סביבו ילדים קטנים ונשים צעירות.
סבא סָאלַח היה סבם של ילדי מצד אביהם. הוא היה יהודי בַּגְדָדִי גאה וירא שמיים, שמפתחות בית הכנסת "ישרים" ברמת-גן
איך קראו לסבים שלך? שואל אותי ניסים אמון מורי וידיד ליבי, את יודעת? כן אני עונה, בוודאי. ולהוריהם? – אני
ופגשתי את הגבר ההוא. ולמרות שעשה את המעשים הנכונים ואמר את הדברים המתאימים, הלוּז הפנימי שלי נשאר סגור על מנעול
לאחר השחרור מהצבא נסע בני הצעיר לטיול הגדול בדרום אמריקה. כהורים נאורים ציידנו אותו בשני איסורים בלבד – לקיים יחסי
יום אחד, לאחר שחציתי את קו החמישים, חשבתי שהגיעה השעה לקבל את עצמי באופן מוחלט. זה כלל כמובן את גופי,
בשבוע שעבר נתבקשתי לשאוג. זה קרה במהלך שעור טרילותרפיה, אותה פיתח ומלמד מורה הזֶן ניסים אמון. התלמידים נתבקשו לשאוג. מבוכה
בוקר יום ראשון בברוקלין לבשתי את מיטב מחלצותי ויצאתי עם בני בֵּן לכנסייה בה הוא מנגן מדי שבוע. הכנסייה ממוקמת