Uncategorized

בוקר ברוקליני אחד ירדתי לקנות ירקות לסלט ישראלי חתוך גס לילדי המתגורר בניו יורק, וללילי, חברתו. מזג האוויר היה עכור.

משסוף סוף הגעתי לניו-יורק נתגלגלה לשם עימדי אחייניתי האהובה דפנה שבדיוק השתחררה מצה"ל ונחתה בתפוח הגדול מספר ימים לפני. עם

סופשבוע של חג סוכות על שפת הים בקיבוץ נחשולים. מעוגנת, באופן רופף, בתוך קבוצת חברים עתיקה, זוגית להפליא ושמרנית למדי.

פִּתְרוֹן בְּעָיוֹת מוּל חֶבְרַת עָנָק בְּעִידָן הַדֶמוֹקְרַטִיָה הַאִינְטֶרְנֶטִית וְ"חֲוָוַית הַלָקוֹח" שעות מספר לאחר שנקלעתי למבוי סתום מול אנשי המכירות של

הייתי בטוחה שהרשימה הזאת תספר על הרפתקאותי בשגרירות בתור לקבלת הויזה. אבל למעט העובדה, הלא מפתיעה, שהגעתי עם הטופס הלא

המזוודות הארוזות חיכו לפני דלת הכניסה. הייתי בשיאה של קדחת טרום הנסיעה שלי, מנסה, ללא הצלחה, לבצע אקספרס צֶ'ק אִין

"את משייטת דרך החיים כמו ברבור מְדוּנַג" אמרה לי מישהי לפני המון המון שנים, "כלום לא נוגע בך, את לא

משעה שנשתחררו הברגים שאחזו את המבנה המסודר של חיי גיליתי שבאמת הכל בראש. אותה פיסת אירוע שקיומה נראה ברור ומוחלט

איגור הבטיח לי ישבן ברזילאי. "לא יתכן" אמר, "שתרדי לאילת עם ישבן כמו שלך, זה יזיק למוניטין שלי".  "שבועיים" אמרתי

לא אהבתי את המבט הדהום בעיניו של דוד המדביר שעמד ועיניו נעוצות בג'וק קטן שלרוע מזלו בחר את הרגע הכי